וולפגנג אמדאוס מוצרט| פרק 2

"אמדאוס!" אמי רתחה עלי. "תראה מה עשית! הילדה בוכה! התנצל בפניה מיד!" פקדה אמי. "כן המפקדת" אמרתי לה. "אוי אמדאוס..." צחקה. "ננרל?" צעקתי כאשר הלכתי לחדרה של אחותי, היא ניגנה על כינור, מנגינה שלא שמעתי מעולם. נהנתי למשמע המוזיקה, מיד הבנתי מה הם התווים, לקחתי את הוויולה שלי והצטרפתי למנגינתה. כשהמוזיקה הסתיימה, שאלתי אותה, " את המצאת את המנגינה הזאת?"
"כן" ענתה. "זה יפיפה! את חייבת להשמיע לאבא!" אמרתי. "אבל... הוא יכעס, הוא לא מרשה לי לקחת את הדפים שלו, ואני לקחתי אותם!" אמרה בעצבים. "לא נורא אני בטוח שהוא יסלח, ודרך אגב, אם מדרים על סליחות, אני מצטער אם פגעתי בך כשדיברתי על ג'והן, לא התכוונתי."
"לא נורא! קורה!" אמרה... אך, הבנות האלו! שנייה אחת אתה בטוח שהן יהרגו אותך, וכעבור שנייה הן מחבקות ומנשקות אותך! אני לא מבין אותן...
"טוב, אמא הכינה ארוחה, ואבא בא מארמון הארכיבישוף עו כמה דקות. בואי לחדר האוכל." אמרתי לה ומשכתי אותה החוצה.