כי כך אני מרגיש

כי כך אני מרגיש , ואין אוויר.
מרגיש כאילו אין אוויר, וקשה לי, קשה לי לנשום.
מרגיש כאילו אין מקום בשבילי, כאילו אני לא שייך לכאן.
הלב שלי במקום אחר, כאילו לקחו אותו ממני.
לקחו אותו ממני ואני מרגיש מת, לא קיים.
המחשבות נודדות, חושב על החיים, החיים שלי.
חושב על למצוא שלווה.
מטרות בלי שום כיוון.
הדרכים כל כך עמוסות וכושלות והמטרות נשארות תלויות באוויר.
מחפש את עצמי בדמיונותיי אך לשווא.
וזה קשה, קשה ללכת ישר ולהחזיק מעמד, להמשיך ללכת ישר מבלי לסטות מהדרך.
וזה קשה, קשה לנסות למצוא שלווה בין כל הכאב והעצב שעוטפים את הכול.
כי כך אני מרגיש, ואין אוויר.
מרגיש ריק, ריק מזיכרונות יפים.
כאילו לקחו אותם ממני ואני מרגיש ריק, כלום.
מרגיש בדידות, כזאת שכמעט ומחסלת.
בדידות שתמיד שם כדי להזכיר לי שאני לבד, שתמיד הייתי לבד, ותמיד אשאר לבד.
מרגיש צמא אך גם אם אשתה ואשתה ואשתה עדיין אשאר צמא.
כאילו לא שתיתי דבר זמן מה למרות שכן, עדיין אשאר צמא.
מרגיש לא שייך, לכאן.
כאילו זה לא מקומי האמיתי.
רוצה לברוח, לברוח מכאן ולא לחזור.
אך לא יכול, מרגיש כאילו תופסים את ידי ולא משחררים.
אני נאבק, בין החיים למוות.
רוצה כל כך להיכנע וללכת, ללכת מין העולם הזה.
אך לא יכול, כי כולם שם סביבי.
מביטים בי.
מבטים עצובים, כאילו הם שם, במקומי, נלחמים.
עניי פתוחות אך לא מרגיש דבר, כלום.
כאילו אני מת, בעודי חי.
מביט, בכולם.
מבטים עצובים, כאילו אין עוד תקווה.
וקשה לי, קשה לי לנשום.
הלב שלי במקום אחר, כאילו לקחו אותו ממני.
אני נאבק, בין החיים למוות.
מרגיש שכבר אין אוויר, שהמעט שיכולתי לנשום כבר התנדף.
ואני כאן, למעלה.
מביט בהם, מבטים עצובים.
כאילו התקווה כבר נעלמה.
כי כך אני מרגיש, שונה.
כאילו אני כבר לא אני.
אני אחר.
שונה.
משונה.
נכנעתי, ויתרתי.
לא נלחמתי.
נשברתי.
האוויר כבר לא אוויר.
הוא כלום, כאילו לא היה שם.
מרגיש שייך, שייך לכאן.
כאילו זה הבית, הבית החם.
לא רוצה ללכת מכאן.
רוצה להישאר.
לתמיד.
לנצח.
נצחים.
אבל קשה לי, עדיין.
קשה לי למצוא שלווה.
קשה, קשה לנסות להמשיך להישאר בדרך הישרה.
מבלי לסטות.
מהדרך, הדרך הישרה.
וכך אני מרגיש, ואין אוויר.
וקשה לי, קשה לי לנשום.