אסירה פרק 14

מחבר:
תאריך: 13/02/2017
242 צפיות
ז'אנר: סיפורים בהמשכים
0 תגובות
זמן קריאה משוער: 8 דקות

איתן מגיע ומוציא לי בעזרת פינצטה את הזכוכית מהרגל.
"הינה". הוא אומר ומראה לי את הזכוכית שכלואה עכשיו בפינצטה. "את תחיי".
"ברת מזל שכמותי". אני אומרת בזלזול.
"היי אני לא המרתי עליך סתם את תזכי להתחלה חדשה אך לפני צריך לסיים."
"כן אני סתם מגזימה היה בסדר."
"היה יותר מבסדר אני מבטיח. קדימה נלך לישון."
"אני לא עייפה עדין תלך אתה לילה טוב."
איתן הלך לישון ואני נשארת לבד כשדממה עוטפת אותי אך לא להרבה הזמן המחשבות צווחות בראשי מפרות את השקט. אז אני מתהלכת בבית, מנסה להשתיק את המחשבות ואז אני מבחינה במחשב הנייד של איתן. אם אי אפשר להשתיק את המחשבות אני אכתוב אותם אנסה להבין מה הם רוצות להגיד לי.
למחרת איתן מעיר אותי אני מתעוררת הפועה וצוואר תפוס לאחר בילוי לילי בספה.
"מה זה?" הוא מסתכל על המחשב הנייד.
"לא הצלחתי לישון אז כתבתי מחשבות." אני אומרת תוך כדי ניסיון להתעוררות מלאה.
"טוב אני זז." הוא אומר ועושה את דרכו אל הדלת וכשהוא מגיע אני עוצרת אותו.
"מתי אתה חוזר?"
שפתיו מתעקלות לחיוך וידו נוחתת על החזה. "או את כבר מתגעגעת?"
"אולי או שאני פשוט מתחרפנת מלהיות כל היום בבית עד כדי ככה שאני מנקה אותו כל יום למרות שהוא נקי".
"בואי איתי לעבודה".
"מה?" אני צוחקת.
"כן יום תביא את שותפך לעבודה. נו היה כיף תארחי לי חברה."
לבסוף אני נכנעת והולכת איתו לעבודה ומוצאת את עצמי על תקן מזכירה.
"אני צריך להעסיק אותך. את פה שעתיים והספקת לנקות,לסדר,לענות לטלפונים ולקבוע פגישות". איתן אומר.
"טוב הייתי צריכה לעשות משהו בזמן שאתה בפגישות. חוץ מזה אתה יודע מה אני לא מבינה זה איך זה שעד עכשיו לא שכרת מזכירה."
"אני תכננתי לעשות את זה הכנתי פינה כשתהייה מזכירה היה לה איפה להתמקם. אבל אני חושב שמצאתי למעשה היא כבר ממוקמת משתלבת יפה בנוף"
"אני? לא אני חייבת לך מעל ומעבר."
"את מתלוננת שמשעמם לך בבית את הוכחת עכשיו שאת די טובה ויש האומרים שאני בוס השנה."
"כן ומי אמר את זה בדיוק המזכירה הדמיונית."
הוא מושך בכתפיו ומחייך חיוך תמים "היה לנו כיף"
אני מהססת אני יוכל להעסיק את עצמי ואולי להחזיר חלק מאוד קטנטן ממה שאני חייבת לאיתן.
"לא יודעת אני יחשוב על זה"
"אוקי אני הולך להביא לנו קפאין."
בזמן שאני מחכה לשובו של איתן נכנס למשרד גבר בשנות ה-20 פלוס לחייו.
"היי אני מחפש את איתן". הוא פונה אלי.
"הוא לא פה עכשיו אבל הוא צריך לבוא." אני עונה הוא נראה די מאופק מנסה להסתיר את הלחץ שהוא שרוי בו.
הוא מתיישב מצידו השני של השולחן בו אני יושבת. נוצרת בינינו דממה מביכה אז אני משחקת את עצמי עסוקה מידי פעם אני מבחינה במבטו נח עלי.
"הוא טוב כמו שאומרים אליו?" הוא לפתע שואל.
"איתן?" אני שואלת והוא מהנהן בראש.
"כן הוא די טוב." אני עונה לשאלתו האמת שאין לי מושג אבל הוא הצליח להוציא אותי מהכלא וזה אומר הרבה.
במשך כל השיחה אני מקבלת רמזים של התעניינות מצידו מה מחמיא ובזמן אחר הייתי אפילו מאפשרת לו לקחת אותי לדייט אבל זה לא זמן טוב. לכן שאיתן מגיע אני משתמש בו כדי לצאת מהמצב.
"היי יפיוף מתי תשכיר כבר מזכירה ולא תת לחברה שלך לעבוד בשבילך". אני אומרת ומחבקת אותו מהצד איתן זורם אותי ומניח את ידו על מותניי.
"אבל אני כל כך נהנה לבוא לעבודה ולראות אותך. ככה אני לא מתגעגע וסופר את הזמן עד שאני אגיע הביתה ואראה אותך."
"חנפן עוד היום אתה מוציא הודעת דרושים". אני אומרת בחריצות
"אוקי מה שתרצי."
בשלב הזה איתן פונה ללקוח ושולח אותו לחכות לו במשרדו.
"תודה בטח נמאס לך כבר להציל אותי כל הזמן."
"לא אני די אוהב לחשוב אני מועיל. מה לא תתני למסכן צ'אנס?".
"ולשקר לו לאורך כל הדייט הזה ואולי אלה שיבואו אחריו ממש לא זה לא הזמן המתאים."
"אני אקח אותך לדייט". הוא אומר קובע.
"מה?"
"כן זה לא פייר שבגלל המצב המסובך שאת נמצאת את לא תצאי."
"אתה לא צריך לעשות את זה"
"אני רוצה ואני אחשב למטומטם אם אני לא יעשה את זה".
אני ואיתן נועלים את המשרד.
"אני צריכה לקחת כמה בגדים מהבית שלי". אני אומרת לאיתן.
"שום בעיה נעבור שם בדרך הביתה. אנחנו מגעים לביתי ובעיקרון די מתגנבים כדי להיכנס לשם זה כזה מוזר שאני צריכה להתגנב לבית שלי. אבל צריך להיזהר הבית עמד ריק שנתיים אסור שיראו אותנו.
אנחנו נכנסים לביתי שריק מרהיטים וארגזים מפוזרים בכל רחבי הבית.
"מה מהלך פה?" איתן שואל.
"כשחזרתי הכל צף עברתי פה מלא דברים אז העפתי את הכל ותכננתי לשפץ אבל הבנתי שאני יכולה לשפץ את הבית מהיסוד עד כדי כך שאני לא יזהה אותו אך זה לא ישנה דבר. אז החלטתי שהכל יגמר אני אמכור אותו.
אני אומרת ונכנסת לחדרי. רגלי נתקלת בכרית שזרוקה על הרצפה אוקי זה מוזר הכריות שלי רכות אני לא מסוגלת לישון על קשות אז למה אני מרגישה קשה עכשיו שאני דורכת על הכרית. אני מרימה את רגלי מהכרית ומבחינה בבליטה.
אני מרימה את הכרית מהרצפה ומורידה ממנה את הציפית נראה שיש משהו בתוך הכרית עצמה. אני בוחנת אותה ומבחינה בתפר בצד הכרית נראה שמישהו פתח אותה ותפר.
אני צועקת לאיתן שיבוא ולאחר מספר שניות הוא נמצא לידי. אני מראה לו את התפר הוא הולך וחוזר לאחר מספר דקות עם סכין בידו. הוא פורם את התפר.
אני מכניסה את ידי לכרית ובין המילוי שלה אני שולפת יומן.


אסירה פרק 14
דרוג הסיפור 5 | 1 מדרגים
Facebook Twitter Google Email

תגובות (0)


הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
עליך להתחבר בכדי להוסיף תגובה
סיפורים נוספים שיעניינו אותך

סיפורים אחרונים
רק שלך 0
מחבר:
תאריך: 23/02/2018
ז'אנר: סיפורי חיים
מונולוג – להמשיך? 0
מחבר:
תאריך: 23/02/2018
ז'אנר: סיפורי חיים
דייג אוהב לדוג 0
מחבר:
תאריך: 22/02/2018
ז'אנר: שירים
אתר סיפורים מאפשר לך לפרסם את סיפוריך חינם, לקרוא סיפורים של אחרים ולקחת חלק בקהילת המחברים הגדולה של האתר. מטרתנו היא ליצור קהילה משתפת, יצירתית ופוריה של כתיבת סיפורים ואנו מזמינים אותך להצטרף אלינו.
אנו מאמינים בסיפורים מקוריים ובתוכן איכותי. שמור על כתיבה נקייה, רהוטה וללא תוכן פוגעני. אנו מקווים שתהנה באתר הן כקורא והן ככותב. כתיבה וקריאה מהנה!
שתף סיפור עכשיו!