סיפורים מוזרים

הריח החריף של בית החולים ניקר באפי תמיד שנאתי בתי חולים אבל עכשיו ברור שאני באה***"יום עסל יום בעסל לא נורא קורה"

הספור הזה הוא חלק מהמציאות וחלק מהאמתעברתי דירה וכעבור חודש ראיתי איש מוזר כזה,אחר,שונה מסובב את ראשו מצד לצד �

שקט...הכל מסביב חשוךאני מתחילה קצת לפחדאני הרגשתי נורא הגוף רועד..אני שומעת צרחות...אמלה...הזמן נעצר.. ושובשקט...ו�

"מזל טוב" אמר מישהו שאני לא מכירה.הפעם המאה בערך שמישהו שאני לא מכירה אומר לי מזל טוב.זאת הפעם האחרונה שאני הולכ

להתראות.זה כל מה שיכולתי לומר לה.לא הצלחתי להוציא עוד מילה מהפה.רק להתראות.ואז בכי.בכי וטריקת דלת.ונפילה על המי

אני מביט מהחלון מסתכל על האנשים שעוברים ברחוב.שטוחים. כל כך שטוחים שהם כמעט שקופים.הולכים. לא שמים לב לפגם בצור

יום אחד קרה לי משהו מוזר אז אני אתחיל לספר לכםהייתי בדרכי לעבודה כמובן מיהרתי להגיע לעבודה עליתי לאוטובוס שיל�

מכונת זמן, נראת פשוטה, אך לא. נבנתה בידו של עומר, ומאז אנו נוסעים לכל מיני תקופות בהיסטוריה. רכשנו חברים טובים ב�

מכונת מג'אז מגניבה,הומצאה ע"י עומר ללא גניבה,עומדת לה על קצה הצוק,אך לא על מצוק.גלית ולירון מגיעים במהרה,גילו בל

המהמראני מהמר!!אני מהמר מקצועי!!התחלתי להמר כשהייתי בן שש-עשרה. ילדי השכונה, הגדולים ממני לימדו אותי לשחק בקלפי