בין המלאכים

יש לה חיים משלה, משפחה, אהבה, חברות, והצלחה...
יש לה הכול, אבל בכול זאת היא מרגישה לבד.
יש לה מי שיחבק אותה בלילות, מישהו שתמיד יחבק אותה.
יש לה מי שישמח איתה, מי שיחייך איתה, אך בכל זאת, איכשהו היא מרגישה ריקנות, לבד.
כאילו משהו חסר לה.

כשאני מביטה בה, ענייה משדרות עצבות מסויימת, כאילו משהו חסר שם.
פניה מביעות עייפות, כאילו רוצה היא לישון.
יש בה משהו, משהו שהיה גורם לכל אחד לרצות לפענח את מבטה, מבט שמזכיר ילדות, אושר.
אך מצידו השני מבט שנראה בעניי תעלומה, תעלומה אחת גדולה.

אני בטוחה שהיא מיוחדת, הכול בה כל כך שונה, כל כך אחר.
היא כל כך מסתורית, שונה מכל מי שאי פעם הכרתי.
רק מלהסתכל עלייה, אפילו מרחוק יוצר אצלי תחושה כזאת, כזאת מוזרה, מוזרה במובן הטוב
תחושה שהיא, היא אחרת, היא כל כך אחרת.

אילו הכרתם אותה, כבר הייתם נופלים בקסמייה, ענייה החדות מפילות כל אחד
אילו רצתה היו כעת רבים שיחזרו אחרייה בטירוף, אך יש לה אהבה, אהבה אחת, גדולה שאותו היא אוהבת הכי הכי בעולם.

אבל אם כל זה בא גם העצב, הבדידות, הרגש הזה שנקרה הדחקה.
היא ריקה מזיכרונות, כאילו מילאו את ראשה ואז שפכו את הכול.
הכול נראה לה שונה, כאילו בחיים לא הייתה כאן, לא הכירה אף אחד מכל מי שאיתה כעת נמצא.

היא נושמת, לאט ושוב מביטה סביבה ולא מבינה כיצד הגיעה לכאן?
היא מתחילה לאבד את נשימתה, ענייה נעצמות, לאט וידייה נשמטות מפנייה לרצפה, כולם סביבה, צועקים,
תתעוררי אך היא אנינה מגיבה.
פעימות ליבה נפסקות ונשמתה עולה לשמיים.
עכשיו, היא שם, למעלה, בין המלאכים.
היא מרגישה שליבה מתמלא.
שם, היא מרגישה בבית, כאילו תמיד הייתה שם, בין המלאכים.
היא משתנה כעת, הופכת למלאך, כוחותייה מתעצמים, היא מרגישה טוב, כאילו כלום לא חסר, הכול מתמלא.
לפתע, כל זיכרונותייה שבים אלייה, והיא כל כך מצטערת שאיננה יכולה לחזור לשם, למטה, לאדמה, למשפחתה, לחברותייה, ולאהבתה, אהבתה הגדולה.
היא בוכה, כל כך הרבה בוכה כשנזכרת בהכול.
אך היא מפסיקה לבכות, כי היא יודעת שהיא מלאך ואם היא מלאך זה סימן שהיא, הייתה אדם טוב שם למטה.
והיא יודעת, שגם האהבה שלה ביום מין הימים יהפוך למלאך ושניהם ייתאחדו למעלה, בשמיים, כשני מלאכים.
..
היה לה חיים משלה, משפחה, אהבה, חברות, והצלחה...
היה לה הכול אבל עכשיו, כל זה נעלם.
היא הלכה, הלכה מין העולם הזה.

לו רק הייתם מביטים בה, בענייה החדות, בטוחה אני שהייתם נתפסים במבטה, המבט הכל כך מסתורי הזה...