הצילו! יש לי חבר ערפד!

החבר הכי טוב שלי, עמית (שם בדוי) עמד לידי וחשף ניבים מתוך הפה שלו.
"אההההההההההההההההההההההההה!!!" צעקתי "החבר הכי טוב שלי הוא ערפד!".
כולם הסתכלו וצרחו מפחד.
"זהו זה" הוא אמר "כל השנה ניסיתי לקחת את זה ממך!, הריח הזה פיתה אותי!".
"ריח של מה?" שאלתי.
"ממך!" הוא קרא. הוא קירב את שיניו לצוואר שלי ורחרח. הוא חייך חיוך מטריד במקצת.
"הצילו! יש לי חבר ערפד!" צעקתי.
"למי זה יעזור?" שאל עמית "אני מסוגל להפנט אנשים, הנה אני גורם לך להפוך לסלין דיון".
"סלין דיון?" שאלתי "מי זאת?".
"מיד נברר" הוא אמר "אתה סלין דיון".
"אני סלין דיון!" אמרתי "רגע, מה אני אמור לעשות?".
"תיתן לי למצוץ ממך את המשקה" אמר עמית.
"דם?" שאלתי.
הוא חייך חיוך רחב "נוזל החיים!".
"לא!!!!!" צרחתי וניסיתי להתנגד.
"אל תתנגד!" הוא אמר לי בקול מהפנט.
"אתה לא יכול להפנט" אמרתי לו "זה בלתי אפשרי".
"אתה מאמין בהפנוט" הוא אמר לי.
"פתאום אני דווקא כן מאמין בהפנוט" אמרתי "רגע מה?! זה לא פרדוקסלי?".
"לא, זה לא, זאת אמונה, לא עובדה" אמר עמית.
"אה, אז זה הגיוני" אמרתי.
"מאוד הגיוני, ועכשיו תן לי לשתות! אני צמא".
"אתה צמא לדם שלי!" צעקתי.
"תביא לי מיד!" הוא צעק.
"לאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא" צרחתי.
"זה לא יכאב יותר מידי!" הוא אמר ואז הוא שלח את ידו אל עבר התיק שלי, אל בקבוק הקולה ושלף אותו והתחיל לשתות.
"מה?!" שאלתי "לא רצית את הדם שלי?".
"אני מצטער" הוא אמר "אבל אני ערפד דפוק, נולדתי כערפד אבל אמא הפילה אותי על הרצפה ומאז אני שותה קולה, אני ערפד של קולה".
"אוי לי" אמרתי "מזל".
הוא סיים את כל הקולה והתחיל לרוץ לעבר הקפיטריה. ככל הנראה בשביל עוד.