עלילותיהם של שרלוק הולמס וידידו.

עליתי מהר ככול שיכולתי , לאחר ששמעתי את קולות הירי הנורו לכוון הקיר.
נכנסתי לחדרו חשכו עיני.
שפשפתי בחוזקה ובדקתי אם הוזה אני , אך טעות בידי כשאני אני רואה את עמיתי הולמס לבוש בשמלת נשים ורודה , עיניו מאופרות בצללית כחולה , בידו אקדח ובפיו מקטרת שחורה.
"הולמס?? מה מעשייך בבגדי נשים ואקדח?" שאלתי בדאגה.
"הו!, טוב ששאלת שאלה זו ידידי היקר, כפי שעינייך רואות עליתי על שאלה שדכדכה את רוחי כבר כמה ימים טובות והייתי חייב לדעת את תשובה לכך."
הולמס התחיל להסתובב בחדר עם שמלתו הנכנסת בין רגליו והמשיך בדיבורו : " אתה רואה ווטסון , שאלתי הייתה האם נוח לנשים לירות בשמלות כה גדולות?"
"ובכך גם ללבוש את מחוכה של אישתי??" שאלתי בבהלה .
" הא , תשומת לבך נכונה כמו שחשבתי , והמחוך הוא סתם להוספה פשוטה."
הולמס התיישב על כורסתו החומה וליטף את שמלתו , "אך הדבר העיקרי " אמר הולמס , " הוא שזה דיי מאתגר , הרי אתה יכול להחביא את אקדחך בכל מקום בשמלה!".
"לדעתי דבריך מגוחכים בעיני , תוריד את שמלתך ורד לארוחה , העוזרת הכינה אווז ותפוחי אדמה."
הולמס התחיל להוריד את נעליו בזמן כשפתחתי את הדלת ומלמל :" איך הנשים הולכות עם נעליים כה גבוהות? , והכאבים....הרחק אותן ממני!" התחנן הולמס .
גיחכתי קלות והתחלתי לרדת במדרגות :" אז אכן לבשת עקבים גבוהים... וחשבתי שזה נמצא בדמיוני ."
"מה רצונך? , ענייני אינו עניינך!" קרא הולמס.
הולמס זרק את הנעליים לכיווני וסגר את דלתו.
הגעתי לסף המדרגות ושמעתי ירייה אחת נוספת הנורית לכיוון הקיר.
"הולמס!!!!".