המהמר

המהמר
אני מהמר!!
אני מהמר מקצועי!!
התחלתי להמר כשהייתי בן שש-עשרה. ילדי השכונה, הגדולים ממני לימדו אותי לשחק בקלפים, בקוביות ובכל צורות ההימורים. על פי רוב הייתי תמיד המנצח. הניצחון והרווח המריצו אותי לעבור למשחקים יותר רצוניים. להתחלתי ללכת למועדוני-כלאפים ולהצטרף למשחקי הגברים והמבוגרים. לא התרגשתי אם הרווחתי או הפסדתי מאות הלירות בשנייה אחת. יש לי עצבים חזקים ובטחון עצמי אדיר. המשכתי להמר בסכומים גדולים יותר. אני גם פיקח ויש לי חוש מיוחד שמודיע לי בקביעות איזה קלף לקחת ומתי!! אני מומחה בדברים האלה וכל המכירים אותי יודעים זאת ונזהרים ממני.
כל חברי למשחק אהבו והעריכו אותי ונתנו לי כבוד של מלכים. אומנם הייתי מלך המהמרים. יכולתי לבחור לי עם אילו קבוצות לשחק וגם לבחור את השחקנים. אף אחד לא העיז לחלוק על דעתי.
יתכן וסגולה זו באה אלי עקב העובדה
שאין לי כלום.
אין לי רכוש,
אין לי בית משלי,
אין לי חסכונות.
אני קם כל בוקר ללא פרוטה בכיסי. מתחיל את היום במשחק על כסף שלוותי מחברים. כולם ידעו זאת, כולם ידעו שאני מהמר בעצם על כספם שלהם. הם ידעו והסכימו בקלות לא תאמן. הם ידעו שבסוף המשחק אצא בלא פרוטה. ואם במקרה היה לי רווח כלשהו, אז בזבזתי אותו כולו על החברים באותו ערב, כך שליום המחרת חזרתי להיות מחוסר פרוטה
עברו השנים. בבקרים עבדתי כעיתונאי באחד העיתונים ובערב עסקתי במקצועי האמתי, ההימורים. בהמשך הפכתי כאמור למהמר מקצועי. שכרתי הרבה בתים פרטיים בשכונות מהוגנות והפכתי אותם למועדוני הימורים. המשטרה ידעה אך לא היתה מעיזה להיכנס לאחד הבתים המהוגנים שבעליהם הם אנשי שלטון וששררה שהתפתו להשכיר לי את בתיהם במחירים מגרים.
התהלכתי כמלך השולט על ממלכתו, ממלכת ההימורים. לבשתי את הבגדים האופנתיים ביותר, נסעתי במכוניות החדישות והיקרות, רכשתי דירה משלי. אך לאמתו של דבר הייתי חסר פרוטה. אף פעם לא התחלתי את ההימור שלי מכספי הפרטי, תמיד לקחתי הלוואה מהמסובים למשחק ושחקתי בכספם שלהם. כך נמשך המצב מספר שנים והייתי מרוצה ואף מאושר ממצב זה.
עלי לציין כי מאז היותי נער קטן אהבתי לקרוא ספרים ושירה. חלמתי להיות סופר ידוע שכל העולם קורא את ספריו. נראה לי כי כעת הגיע הזמן לממש את החלום. אני אכתוב ספר, אפרסם אותו ושמי יהיה ידוע לכל העולם הערבי.
אך על מה לכתוב?
מתי לכתוב?
לי אין כל רעיון לספר!!
אני שולט בצרפתית ואוהב ספרות צרפתית. נפל לידי ספר של הסופר הצרפתי "מוליאק". רומן נפלא שמאוד נהניתי לקרוא אותו. בראשי צץ רעיון:
מדוע שלא אתרגם את הספר ואפרסם אותו בשמי שלי. כאילו אני הוא הסופר שכתב אותו. איש לא ירגיש, איש לא ידע, בעולם הערבי מעטים השולטים בצרפתית ועוד יותר מעטים שקראו את הספר של מוליאק. אם בכל זאת מישהו ירגיש אז מדוע שלא יחשוב כי מוליאק הוא שגנב את היצירה ממני ולא להפך.
ההחלטה לתרגם ולפרסם את הספר בשמי הייתה החלטית. לא הופעתי הרבה למועדוני הקלפים ששכרתי, עשו את זאת אחדים בחברי בשמי. אין לי זמן ועלי להתמסר לתרגום. ישבתי ימים ולילות ותרגמתי. עברו חדשים רבים והספר כולו היה מתורגם, כתוב במכונת כתיבה ונושא את שמי כמחברו.
בעיה אחת נפתרה, בעיית התרגום.
בעיה שנייה צצה:
כיצד להפיץ את הספר?
כיצד להביאו לדפוס?
אני סופר לא ידוע. אף הוצאה לאור לא הסכימה אפילו לעיין בספר. כולם דחו אותי ואמרו שלא יסתבכו בפרסום ספר של סופר אלמוני. התייאשתי והחלטתי להוציא לאור את הספר על חשבוני הפרטי. נאמר לי כי עלות ההדפסה והפרסום של הספר עלולה להגיע ליותר מששת אלפי לירות!!
כיצד אוכל לגייס סכום זה ואין לי פרוטה בכיס? החלטתי לקחת הלוואות מחברים. החברים סירבו לתת לי כספים להוצאת הספר. היו מוכנים לתת לי הלוואות רק עבור משחקי הקלפים. נאלצתי לקחת הלוואות בשוק האפור בריבית רצחנית. תמורות ההלוואות נתתי המחאות דחויות.
הדפסת עשרים אלף העותקים של המהדורה הראשונה הושלמה. הספר יצא לתפארת כשהוא מודפס על נייר כרום משובח וכריכה קשה שנשאה את שמי. בעיתונות כתבה בשבח הספר ובשבח הסופר המהולל. הייתי מאושר
וחיכיתי!
חיכיתי לגמר המהדורה הראשונה ותכננתי את המהדורות הבאות.
חיכיתי לכספים שיזרמו אלי ממכירת הספר!
חיכיתי בסבלנות לפרוע את חובתי שהרבית עליהם הלכה וטפחה!
חיכיתי וחיכיתי…
בסוף נמכרו רק 400 עותקים ממהדורה של עשרים אלף עותקים!
הכישלון היה מוחץ וכואב!!
האנשים שנתנו לי את ההלוואות רדפו אותי ודרשו את כספם.
המכונית, הדירה נמכרו.
כל רכושי עוקל!
ברחתי כחיה פצועה מהמלווים שאיימו לפגוע בי פיזית.
חזרתי להימורים במטרה לזכות במעט רווח כדי להחזיר את ההלוואות.
מזלי הפעם בגד בי. הכישלון של הספר השפיע על שיקוליי בהימורים. התחלתי להפסיד באופן קבוע. הפסדתי סכומי עתק. כדי לכסות את ההפסדים לקחתי הלוואות נוספות.
הפכתי לחסר בית
וכל חבריי עזבו אותי.
לנתי ברחובות והייתי רעב ללחם.
הוגשו נגדי תלונות במשטרה ודנו אותי לשנות מאסר ארוכות.
הכואב ביותר עבורי הוא: שאני נכשלתי כסופר.
לא אהיה סופר מוכר לעולם.
אני מהמר מצליח. אך סופר נכשל
הכישלון כסופר ירדוף אותי כל חיי!!
אבל!! האם באמת אני סופר?
אולי נכון יותר לומר שאני גנב ספרותי!!
נכון! אני משלם עבור גניבה ספרותית!