http://www.tale.co.il/ Articles at סיפורים en-us http://www.tale.co.il/%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%9C%D7%A4%D7%99-%D7%A0%D7%95%D7%A9%D7%90/%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%9E%D7%95%D7%96%D7%A8%D7%99%D7%9D/%D7%D7%A2%D7%91%D7%A8-%D7%A0%D7%D7%9E%D7%A8-%D7%D7%A2%D7%AA%D7%99%D7-%D7%A2%D7%95%D7-%D7c%D7%90-%D7%9B%D7%90%D7%9F.html http://www.tale.co.il/%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%9C%D7%A4%D7%99-%D7%A0%D7%95%D7%A9%D7%90/%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%9E%D7%95%D7%96%D7%A8%D7%99%D7%9D/%D7%D7%A2%D7%91%D7%A8-%D7%A0%D7%D7%9E%D7%A8-%D7%D7%A2%D7%AA%D7%99%D7-%D7%A2%D7%95%D7-%D7c%D7%90-%D7%9B%D7%90%D7%9F.html Sun, 18 Jul 2010 11:39:32 +0300 ***
"יום עסל יום בעסל לא נורא קורה" כך אימי תמיד אומרת היום קבלתי ציון גרוע במבחן רבתי עם חברתי הטובה מה עוד צריך לקראת כדי שזה יהיה היום השחור הכי שחור
כמובן נפלתי וכל הרגל דם
היום בעסל המושלם בדיוק שהגעתי הביתה והתחלתי לספר לאימי על מר גורלי ראיתי שהיא לא ממש איתי כל הזמן היא הנהנה ובהתה בי וחיוך על שפתיה
"נו אמא את לא איתי" התלוננתי מפעם לפעם "כן כן סליחה "בקשה וכעבור דקות שוב התרחב החיוך על פניה "לא צריך אם את לא מרוכזת נדבר אחר כך" אמרתי"וסתם ככה מה הדבר המושלם שקרה שבגללו את לא יכולה להפסיק לחייך "?!
היא חייכה קמה מהכיסא ואמרה "היום בערב שאבא יגיע אני אספר לך הכל" ועוד דבר התווסף ליום המעצבן הזה שלי לחכות לאבא חמש שעות!!!!!!!!!!!!
בשביל לשמוע למה אימי לא מפסיקה לחייך זה יותר מדי בשבילי אבל היי איזה מזל שיש את הפיתרון הנפלא הזה התקלחתי ונרדמתי בחדרי
השעה 7:00
אבא צריך להגיע כל רגע העצבים כבר מתוחים ממילא אוףף שיגיע כבר ]]> http://www.tale.co.il/%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%9C%D7%A4%D7%99-%D7%A0%D7%95%D7%A9%D7%90/%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%9E%D7%95%D7%96%D7%A8%D7%99%D7%9D/%D7%D7%90%D7%99%D7%A9-%D7%D7%A9%D7%95%D7%A0%D7.html http://www.tale.co.il/%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%9C%D7%A4%D7%99-%D7%A0%D7%95%D7%A9%D7%90/%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%9E%D7%95%D7%96%D7%A8%D7%99%D7%9D/%D7%D7%90%D7%99%D7%A9-%D7%D7%A9%D7%95%D7%A0%D7.html Thu, 15 Jul 2010 20:01:38 +0300
עברתי דירה וכעבור חודש ראיתי איש מוזר כזה,אחר,שונה מסובב את ראשו מצד לצד כל הזמן,הוא היה רזה וקצת גבוה,היה לו שיער חום ונראה לי גם עיניים חומות,הוא נראה מיואש,מוזר וקצת מפוחד,לא התייחסתי אליו והמשכתי ללכת,כעבור שבוע ראיתי את אותו האיש והפעם ראיתי את הבעת פניו והוא היה בדיכאון,שכנה שלי שהיא קצת יותר קטנה ממני ספרה לי למה הוא כזה,שונה,מיואש,מוטרד מוזר:
היה זה איש שגם בילדותו התעללה בו אמו,היא השאירה אותו לבד מחוץ לבית בלי מפתח עד שעה מאוחרת,כיום הוא חוזר מהעבודה בסביביות שעה חמש ואמו מכניסה אותו בשתיים בלילה הביתה וכמעט לא נותנת לו לאכול,מסכן האיש חשבתי לעצמי,לא רק זה אלא עוד שכשאמא של השכנה שלי קראה לו לבית שלה לאכול הוא ענה לה:"לא אסור לי" ונראה מפוחד,מפחיד מוזר הספור?
ההתעללות זאת אמת!!!אם קורא למשהו מכם דבר כזה אנא דבחו על כך מיד!!! ]]> http://www.tale.co.il/%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%9C%D7%A4%D7%99-%D7%A0%D7%95%D7%A9%D7%90/%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%9E%D7%95%D7%96%D7%A8%D7%99%D7%9D/%D7%D7%90%D7%95%D7%A8.html http://www.tale.co.il/%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%9C%D7%A4%D7%99-%D7%A0%D7%95%D7%A9%D7%90/%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%9E%D7%95%D7%96%D7%A8%D7%99%D7%9D/%D7%D7%90%D7%95%D7%A8.html Sat, 05 Jun 2010 23:52:45 +0300 הכל מסביב חשוך
אני מתחילה קצת לפחד
אני הרגשתי נורא
הגוף רועד..
אני שומעת צרחות...
אמלה...
הזמן נעצר.. ושוב
שקט...
ושקט..
ואז...
ופתאם משום מקום אני רואה אור
הוא גדל...
ומתגבר....
ואני מרגישה טוב המון אהבה.
חום ...
פורצים מהאור
הוא עוטף אותי
ואני מרגישה בעננים
רגע.
מה קורה לי
פתחתי את העיניים ו...
אוף זה היה רק חלום ]]> http://www.tale.co.il/%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%9C%D7%A4%D7%99-%D7%A0%D7%95%D7%A9%D7%90/%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%9E%D7%95%D7%96%D7%A8%D7%99%D7%9D/%D7%9E%D7-%D7c-%D7%98%D7%95%D7%91.html http://www.tale.co.il/%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%9C%D7%A4%D7%99-%D7%A0%D7%95%D7%A9%D7%90/%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%9E%D7%95%D7%96%D7%A8%D7%99%D7%9D/%D7%9E%D7-%D7c-%D7%98%D7%95%D7%91.html Wed, 24 Feb 2010 00:42:02 +0200 הפעם המאה בערך שמישהו שאני לא מכירה אומר לי מזל טוב.
זאת הפעם האחרונה שאני הולכת עם בלונים ברחוב.
ואין לי באמת יום הולדת.
סתם קניתי לי בלונים כדי להרגיש טוב.
בהתחלה אמרתי את זה למי שאמר לי מזל טוב.
בסוף נמאס לי ופשוט התעלמתי מהם.
גם לא ממש הלכתי לאיזשהו מקום מיוחד.
סתם הסתובבתי.
אכלתי ארטיקים ושתיתי קולה.
סתם בשביל ללכת.
לנקות את הראש מכל מה שקרה.
חשבתי בסוף להביא לה את הבלונים.
אבל בנתיים הם בשבילי.
הלכתי ברחובות רמת גן.
נכנסתי לפארק דוד וישבתי שם על הדשא.
יש לי הרבה זכרונות מהדשא הזה.
זמנים טובים ורעים.
כל כך שונים מעכשיו.
הייתי אז אדם אחר.
לא הייתי אדם שקונה לעצמו בלונים וצריך לשבת בפארק בשביל לנקות לעצמו את הראש.
החיים שלי לא היו כל כך מסובכים אז.
מצד שני הייתי בת 10.
נשכבתי על הדשא.
קשרתי את הבלונים ליד ופתחתי חבילת צ'יפס.
עצמתי את העינים וחשבתי.
חשבתי על כל מה שקרה בשבוע האחרון.
מהווידוי שלי אליה ועד הנשיקה אתמול.
כל כך הרבה עליות וירידות בשבוע אחד.
רגע חתכתי את עצמי וכעסתי על הסכין שלא מוריד דם.
וברגע השני צחקתי עם חברים והייתי מאושרת.
רגע אחד דיברתי איתה על דברים רציניים, עלינו, ובכיתי.
ורגע אחרי זה היא נתנה לי נשיקה על הלחי וחייכתי בחזרה.
ואתמול. כמו חלום שהתגשם. הנשיקה הראשונה שלי.
הגיעה קצת יותר מאוחר משחשבתי, אבל הייתה מופלאה הרבה יותר ממה שדמיינתי.
ביחוד בגלל שהיא ממישהי שאהבתי כל כך.
אבל אחריה רק מבוכה.
אני יודעת שלא הייתי צריכה לנשק אותה אבל לא עמדתי בזה.
זה רק יעשה רע, אני יודעת את זה.
אבל באותו רגע זה הה כל כך נפלא.
ובגלל זה אני עכשיו בדשא. איפה שביליתי זמן נכבד מילדותי.
קמתי וניערתי את הדשא מהמכנסיים.
הגיע הזמן לחזור הביתה.
הלכתי לתחנת האוטובוס. ונסעתי הביתה.
בדרך עצרתי אצלה.
לקחתי דף שמצאתי בתיק וכתבתי עליו מילה אחת "סליחה"
ידעתי שהיא תדע שזה ממני, היא תזהה את הכתב.
קשרתי את הבלונים לדף ושמתי אותו לפני הדלת שלה, שמתי מעל אבל כדי שלא יעוף.
צילצלתי בדלת ורצתי משם מהר.
משם כבר הלכתי הביתה ברגל.
עכשיו כבר לא אמרו לי מזל טוב. ]]> http://www.tale.co.il/%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%9C%D7%A4%D7%99-%D7%A0%D7%95%D7%A9%D7%90/%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%9E%D7%95%D7%96%D7%A8%D7%99%D7%9D/%D7%9E%D7%A2%D7%D7c.html http://www.tale.co.il/%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%9C%D7%A4%D7%99-%D7%A0%D7%95%D7%A9%D7%90/%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%9E%D7%95%D7%96%D7%A8%D7%99%D7%9D/%D7%9E%D7%A2%D7%D7c.html Wed, 24 Feb 2010 00:33:57 +0200 זה כל מה שיכולתי לומר לה.
לא הצלחתי להוציא עוד מילה מהפה.
רק להתראות.
ואז בכי.
בכי וטריקת דלת.
ונפילה על המיטה.
התכרבלות בשמיכה.
להוציא את היד שתגביר את המוזיקה.
ולהחזיר אותה ישר לשמיכה.
ולישון.
לישון הרבה זמן.
לישון ולא לחלום.
לישון ולנקות את הגוף.
להתעורר רעננים.
לשכוח את הפרידה.
לחזור לחיי היום יום.
למצוא מישהו אחר.
ולהיפרד.
והמעגל חוזר.
עד שיום אחד.
מוצאים מישהו.
מישהו שלא נפרדים ממנו.
והוא משאיר את המעגל פתוח.
ואתם מאושרים.
ואז הוא מת.
סוגר אחריו את המעגל.
ולך כבר אין כוח לפתוח אותו מחדש.
עד שאתה מת ומשאיר את המעגל מאחוריך
סגור לעד. ]]> http://www.tale.co.il/%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%9C%D7%A4%D7%99-%D7%A0%D7%95%D7%A9%D7%90/%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%9E%D7%95%D7%96%D7%A8%D7%99%D7%9D/%D7%A2%D7%95%D7c%D7%9D-%D7%A9%D7%98%D7%95%D7-.html http://www.tale.co.il/%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%9C%D7%A4%D7%99-%D7%A0%D7%95%D7%A9%D7%90/%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%9E%D7%95%D7%96%D7%A8%D7%99%D7%9D/%D7%A2%D7%95%D7c%D7%9D-%D7%A9%D7%98%D7%95%D7-.html Tue, 23 Feb 2010 23:31:12 +0200 שטוחים. כל כך שטוחים שהם כמעט שקופים.
הולכים. לא שמים לב לפגם בצורתם.
לא שמים לב שהם כבר לא אנושיים.
כולם נראים כמוהם. הם לא שונים. זה באופנה.
להיות שטוח כמו נייר.
דוגמנית אחת שאני אף פעם לא זוכר את שמה עשתה ניתוח.
השטיחה את כל הגוף. הוציאה את כל האייברים הפנימיים.
את המוח היא סוחבת ביד בתוך תיק שעיצב מעצב על שאני אף פעם לא זוכר את שמו.
אחריה כולם עוברים את הניתוח.
עכשיו כמעט לא נשארו אנשים מלאים. כולם שטוחים.
ואני בחדרי, מביט מלמעלה, מרגיש חייזר, מרגיש שמן.
אני חושב לעבור את הניתוח.
להשטיח את הגוף. להוציא את כל האייברים הפנימיים.
נכון, תמיד לעגתי לאלה שהלכו עם העדר.
שאהבו את אותה מוזיקה כמו כולם ולבשו את אותם בגדים כמו כולם.
אבל למה זה אומר שאני צריך להיות שונה?
זאת לא הרגשה מאוד נחמדה, להישאר יחיד.
מה גם שכבר אין בגדים בשבילי, כולם מייצרים בגדים לשטוחים.
אבל... אני באמת רוצה להיות שטוח?
הרבה יותר כיף ככה.
להביט מהחלון אל האנשים השטוחים ולשמוח שאני לא כמוהם.
להישאר סגור בדירה, לשבת על אותו כיסא, לאכול את אותו אוכל קפוא מקופסאות.
לא לפגוש אך אחד. את כולם אני מפחיד.
הם כבר לא רגילים לראות אדם כמוני.
אדם מלא.
אדם שיכול להרגיש את עצמו.
אדם שלא צריך להתרחץ עם ספוג.
עזבתי את החלון.
לפעמים נמאס לבהות כל היום מהחלון באנשים שטוחים.
הלכתי לישון, אני אפתור את השאלה אם לעבור ניתוח או לא בזמן אחר. ]]> http://www.tale.co.il/%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%9C%D7%A4%D7%99-%D7%A0%D7%95%D7%A9%D7%90/%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%9E%D7%95%D7%96%D7%A8%D7%99%D7%9D/%25d7%2590%25d7%25d7%259d-%25d7%259e%25d7%25a1%25d7%25aa%25d7%2595%25d7%25a8%25d7%2599.html http://www.tale.co.il/%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%9C%D7%A4%D7%99-%D7%A0%D7%95%D7%A9%D7%90/%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%9E%D7%95%D7%96%D7%A8%D7%99%D7%9D/%25d7%2590%25d7%25d7%259d-%25d7%259e%25d7%25a1%25d7%25aa%25d7%2595%25d7%25a8%25d7%2599.html Fri, 22 Jan 2010 13:11:51 +0200 הייתי בדרכי לעבודה כמובן מיהרתי להגיע לעבודה עליתי לאוטובוס שילמתי לנהג כרגיל פתואם ראיתי אדם מאוד מוזר התעלמתי ממנו ואז הלכתי לשבת הוא ישב לידי באותו זמן פחדתי ממנו הוא היה צעיר לפחות גיל20 היה לו שיער שחור ארוך גבוה הסיגנון הליבוש שלו היה מאוד מוזר בלתי רגיל היה לו קעקועים בקתפיים
פתואם שאל אותי אם אני יכולה להושיט לו את היד שלי ואני ענתי לו עם הרבה חשש בטח שכן אז נתתי לו את ידי הוא הסתכל על היד שלי ו אמר שבני הראשון ימות ואני נקבאתי במקום הרגשתי פחד בתוכי ואז כעסתי ואמרתי לו אתה לא נורמלי אבל הוא לא ענה לי הוא לא דיבר איתי הוא פשוט ירד מאוטבוס וגם אני המשכתי בדרכי אז התחנה שלי היגעה וירדתי מאוטובוס .
היה משהו בתוכי שהאמין לאדם הזה הוא אמר את דברו בצורה כל כך משכנעת הוא רק אמר שני משפטים המשפטים היו בנייך הראשון ימות המשפטים היו עוצמתים בצורה מחרידה הוא רק אמר את המילים האלה שנחקוקו בנשמתי החלטיתיי לא לחשוב על זה כי עם הייתי ממשיכה לחשוב על זה סביר להניח הייתי משתגעת
היגעתי למקום העבודה
כל הבנות שעבדו שאלו אותי אם אני בסדר אם אני מרגישה טוב ? ואני ענתי בטח שבסדר שאלתי אותן למה אתן שואלות אותי הבנות ענו לי את חיוורית לנו את בטוחה שאת מרגישה טוב הבנות ידעו מיד שקרה לי משהו
בכל זאת המשכתי לומר להן שהכל בסדר אחרי כמה שאלות התחלנו לעבוד כרגיל
אחרי יום עבודה .
הייתי בדרכי לבית
פתואם אני שוב פוגשת את האדם הזה אני כולי פוחדת תוהה מה יאמר לי עכשיו
פתואם הוא מתקריב עלי לעט לעט ומסתכל עלי במבט עצוב כיאלו שהוא ידע מה יקרה לי
ומחבק אותי חיבוק חמים ונעים ולחש לי באוזניי ואמר לי
אני תמיד אהיה פה בשבילך לא משנה מה.
הרגשתי שהוא מכיר אותי כל החיים באותו עת ידעתי שיקרה לי משהו נוראי בעתיד המשפטים האלה אמרו הכל והרגשתי שבאותו עת הזמן נעצר
אחרי המשפטים האלה הוא הלך לדרכו
המשך יבוא ]]> http://www.tale.co.il/%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%9C%D7%A4%D7%99-%D7%A0%D7%95%D7%A9%D7%90/%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%9E%D7%95%D7%96%D7%A8%D7%99%D7%9D/%252525d7%2525259e%252525d7%252525a0%252525d7%252525a7%252525d7%25252599%252525d7%2525259d-%252525d7%25252590%252525d7%252525aa-%252525d7%25252595%252525d7%25252595%252525d7%252525a8%252525d7%252525a1%252525d7%25252590%252525d7%25252599.html http://www.tale.co.il/%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%9C%D7%A4%D7%99-%D7%A0%D7%95%D7%A9%D7%90/%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%9E%D7%95%D7%96%D7%A8%D7%99%D7%9D/%252525d7%2525259e%252525d7%252525a0%252525d7%252525a7%252525d7%25252599%252525d7%2525259d-%252525d7%25252590%252525d7%252525aa-%252525d7%25252595%252525d7%25252595%252525d7%252525a8%252525d7%252525a1%252525d7%25252590%252525d7%25252599.html Wed, 02 Dec 2009 14:23:31 +0200
~~~

היה זה יום גשום וסוער. רוחות חזקות נשבו והעיפו כל דבר קל שנקרע בדרכן, רעמים וברקים הופיעו בכל עבר, ומבול טיפטף בחוץ. "אני כל כך מתגעגע למאה ה-18, משם באתי" אמר לעצמו ניקי החתול, "ואני לכריסטופר קולומבוס, אנחנו חברים דיי טובים, לאחרונה כלל לא ביקרתי אותו" סיפרה גלית באכזבה.
"גלית, בא לך להשאיל את מכונת הזמן של עומר? אני, את, לירון וצ'יפס נסע לבקר את חצר המלוכה הצרפתי במאה ה-18!" שאל ניקי וניצוץ מושחת בעיניו. "טוב.." אמרה גלית בלית ברירה וקראה לצ'יפס הכלב וללירון אחיה הקטן.

לאחר דקות ספורות של ריצה הגיעו לביתו של עומר, מיטרייתם כמעט ולא נקרעה בסופה. "מה אתם עושים פה?" שאל עומר ותקע אפצ'י במרפק. "כידוע לך, שפעת החזירים לא הגיעה עלינו עדיין" אמרה גלית, מנסה לא להתפקע מצחוק. "עדיף להיות מוכן, חוץ מזה אני מצונן. בואו הכנסו לפני שהסופה תחמיר" הזמין עומר את החבורה להכנס לביתו.

"אז מה אתם רוצים?" שאל עומר בסקרנות, בזמן שאימו הגישה לכולם עוגיות שוקולד ותה אנגלי חם ומרווה. "אנחנו רוצים לנסוע לצרפת של המאה ה-18" אמר ניקי, "כן ובפעם הבאה ל1492, קולומבוס בטח מתגעגע אליי" התערבה גלית. "זוכרים מה קרה בפעם האחרונה שנסענו למהפכה הצרפתית?" שאל עומר, "כן... אל תזכיר לי" אמרה גלית ונגסה מהעוגייה. "אויי, זול דה ראון הזה הרס את כל ההוצאה להורג! סתם הכנתי פופקורן" אמר ניקי בעצבנות ושרט את הספה, "ומזל שהוא בא, אחרת הייתם רואים אותי שראשי מודבק לגופי בעזרת דבק מגע" צחקה גלית. "זאת לא הספה שלך!" צרח עומר בעצבנות והעיף את ניקי במרגמה מביתו.

"אל תגזים" הרגיע לירון את עומר. לאחר דקה ניקי נכנס לביתו של עומר, גופו היה ספוג מים ופיאתו מלאה בבוץ ועלים. "בושה וחרפה! צריך לער..." התחיל ניקי להגיד, צ'יפס דחף אותו לצד כדי להרגיעו.
"טוב שניסע כבר?" התבכיין ניקי, "טוב אבל תחזירו מהר, אני אחזור למיטה, אפצ'י!" אמר עומר והלך לחדרו. "בואו למעבדה" אמר ניקי ושפך על עצמו מים חמים. "זה לא הבית שלך, למה אתה מלכלך אותו" צרחה גלית על ניקי, "ליידעתך, אני חתול אצילי שבא מ..." התחיל ניקי לומר, "מהארמון של לואי ה-16, כמה אפשר לחפור על זה!?" צעקה גלית על ניקי, והשתיקה אותו.

הם הלכו למעבדתו של עומר ונכנסו למכונת הזמן. "1789, וורסאי, ביקור" כיוון ניקי. לאחר שניות ספורות הם הגיעו לארמון, והחנו בחניית הכירכרות את מכונת הזמן.
"טוב שהגעתם! רציתי לשלוח לכם בידיוק יונת דואר נוסעת בזמן" קיבל את ברכם זול דה ראון, משרת בחצר המלכות וחברו הטוב של ניקי. "מה קרה?" שאלה גלית מופתעת. "איזה צרפתי אידיוט ליכלך את כל חצר וורסאי בזבל, כאות שנמאס לו שאנו הופכים את ביתו למזבלה. "ותן לי לנחש מה עשיתם לו - הוצאה להורג" אמרה גלית ונאנחה, "בידיוק" אמר זול דה ראון וגלית נתנה לעצמה סטירה במצח.

"אז קחו מטאטא, ותתחילו לנקות! אחר כך תעבירו לבור הזבל" הורה זול דה ראון. "רגע, רגע, אני, חתול מלכותי ואצילי צריך לנקות את הזוהמה של הנתינים שלי!?" התחצף ניקי אל זול דה ראון. "אתה גם צריך לנקות מידי פעם" אמר זול דה ראון. "כן, לואי אף פעם לא מנקה אחרי נתינו, למה אני!?" התחכם ניקי. "כי ככה" אמר זול דה ראון והלך לשם לפני שניקי הספיק להוציא הגה.

"ידעתי שזה היה רעיון גרוע" אמרה גלית בזמן שניקתה את החצר. "טוב בואו נלך הביתה" בכה ניקי ומשך את כולם למכונת הזמן, לפני שהספיקו להגיד מילה, כבר מצאו את עצמם בדרך הביתה מביתו של עומר.
----
"רק לאן הם נעלמו? עכשיו אני צריך לנקות את כל זה, לא!!!!!!!!!!" צרח זול דה ראון.
-----
הסוף XD ]]> http://www.tale.co.il/%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%9C%D7%A4%D7%99-%D7%A0%D7%95%D7%A9%D7%90/%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%9E%D7%95%D7%96%D7%A8%D7%99%D7%9D/%2525252525d7%25252525259e%2525252525d7%25252525259b%2525252525d7%252525252595%2525252525d7%2525252525a0%2525252525d7%2525252525aa-%2525252525d7%252525252594%2525252525d7%25252525259e%2525252525d7%252525252592%252525252527%2525252525d7%252525252590%252525.html http://www.tale.co.il/%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%9C%D7%A4%D7%99-%D7%A0%D7%95%D7%A9%D7%90/%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%9E%D7%95%D7%96%D7%A8%D7%99%D7%9D/%2525252525d7%25252525259e%2525252525d7%25252525259b%2525252525d7%252525252595%2525252525d7%2525252525a0%2525252525d7%2525252525aa-%2525252525d7%252525252594%2525252525d7%25252525259e%2525252525d7%252525252592%252525252527%2525252525d7%252525252590%252525.html Wed, 25 Nov 2009 20:51:47 +0200 הומצאה ע"י עומר ללא גניבה,
עומדת לה על קצה הצוק,
אך לא על מצוק.
גלית ולירון מגיעים במהרה,
גילו בלי לשים לב מערה.
לירון נכנס למכונה,
מכניס יד, רגל, יד, רגל,
גלית מפעילה את המכונה,
לוחצת על מהירות מופרזת, לא בכוונה.
ידים נשלפות ויוצאות מהגגון,
מהסות את הגב, העורף, והרגלים,
בודקת אם אין בסביבה מרגלים.
המכונת מתקלקלת,
קפיצים קופצים מכל מקום כמו מטוטלת,
המכונה מעיפה את לירון כמו מרגמה,
נוחת על האדמה.
גלית ולירון הולכים לעומר להתלונן,
רק שלא יתגונן. ]]> http://www.tale.co.il/%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%9C%D7%A4%D7%99-%D7%A0%D7%95%D7%A9%D7%90/%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%9E%D7%95%D7%96%D7%A8%D7%99%D7%9D/%D7%D7%9E%D7%D7%9E%D7%A8.html http://www.tale.co.il/%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%9C%D7%A4%D7%99-%D7%A0%D7%95%D7%A9%D7%90/%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%9E%D7%95%D7%96%D7%A8%D7%99%D7%9D/%D7%D7%9E%D7%D7%9E%D7%A8.html Sun, 22 Nov 2009 16:40:08 +0200 אני מהמר!!
אני מהמר מקצועי!!
התחלתי להמר כשהייתי בן שש-עשרה. ילדי השכונה, הגדולים ממני לימדו אותי לשחק בקלפים, בקוביות ובכל צורות ההימורים. על פי רוב הייתי תמיד המנצח. הניצחון והרווח המריצו אותי לעבור למשחקים יותר רצוניים. להתחלתי ללכת למועדוני-כלאפים ולהצטרף למשחקי הגברים והמבוגרים. לא התרגשתי אם הרווחתי או הפסדתי מאות הלירות בשנייה אחת. יש לי עצבים חזקים ובטחון עצמי אדיר. המשכתי להמר בסכומים גדולים יותר. אני גם פיקח ויש לי חוש מיוחד שמודיע לי בקביעות איזה קלף לקחת ומתי!! אני מומחה בדברים האלה וכל המכירים אותי יודעים זאת ונזהרים ממני.
כל חברי למשחק אהבו והעריכו אותי ונתנו לי כבוד של מלכים. אומנם הייתי מלך המהמרים. יכולתי לבחור לי עם אילו קבוצות לשחק וגם לבחור את השחקנים. אף אחד לא העיז לחלוק על דעתי.
יתכן וסגולה זו באה אלי עקב העובדה
שאין לי כלום.
אין לי רכוש,
אין לי בית משלי,
אין לי חסכונות.
אני קם כל בוקר ללא פרוטה בכיסי. מתחיל את היום במשחק על כסף שלוותי מחברים. כולם ידעו זאת, כולם ידעו שאני מהמר בעצם על כספם שלהם. הם ידעו והסכימו בקלות לא תאמן. הם ידעו שבסוף המשחק אצא בלא פרוטה. ואם במקרה היה לי רווח כלשהו, אז בזבזתי אותו כולו על החברים באותו ערב, כך שליום המחרת חזרתי להיות מחוסר פרוטה
עברו השנים. בבקרים עבדתי כעיתונאי באחד העיתונים ובערב עסקתי במקצועי האמתי, ההימורים. בהמשך הפכתי כאמור למהמר מקצועי. שכרתי הרבה בתים פרטיים בשכונות מהוגנות והפכתי אותם למועדוני הימורים. המשטרה ידעה אך לא היתה מעיזה להיכנס לאחד הבתים המהוגנים שבעליהם הם אנשי שלטון וששררה שהתפתו להשכיר לי את בתיהם במחירים מגרים.
התהלכתי כמלך השולט על ממלכתו, ממלכת ההימורים. לבשתי את הבגדים האופנתיים ביותר, נסעתי במכוניות החדישות והיקרות, רכשתי דירה משלי. אך לאמתו של דבר הייתי חסר פרוטה. אף פעם לא התחלתי את ההימור שלי מכספי הפרטי, תמיד לקחתי הלוואה מהמסובים למשחק ושחקתי בכספם שלהם. כך נמשך המצב מספר שנים והייתי מרוצה ואף מאושר ממצב זה.
עלי לציין כי מאז היותי נער קטן אהבתי לקרוא ספרים ושירה. חלמתי להיות סופר ידוע שכל העולם קורא את ספריו. נראה לי כי כעת הגיע הזמן לממש את החלום. אני אכתוב ספר, אפרסם אותו ושמי יהיה ידוע לכל העולם הערבי.
אך על מה לכתוב?
מתי לכתוב?
לי אין כל רעיון לספר!!
אני שולט בצרפתית ואוהב ספרות צרפתית. נפל לידי ספר של הסופר הצרפתי "מוליאק". רומן נפלא שמאוד נהניתי לקרוא אותו. בראשי צץ רעיון:
מדוע שלא אתרגם את הספר ואפרסם אותו בשמי שלי. כאילו אני הוא הסופר שכתב אותו. איש לא ירגיש, איש לא ידע, בעולם הערבי מעטים השולטים בצרפתית ועוד יותר מעטים שקראו את הספר של מוליאק. אם בכל זאת מישהו ירגיש אז מדוע שלא יחשוב כי מוליאק הוא שגנב את היצירה ממני ולא להפך.
ההחלטה לתרגם ולפרסם את הספר בשמי הייתה החלטית. לא הופעתי הרבה למועדוני הקלפים ששכרתי, עשו את זאת אחדים בחברי בשמי. אין לי זמן ועלי להתמסר לתרגום. ישבתי ימים ולילות ותרגמתי. עברו חדשים רבים והספר כולו היה מתורגם, כתוב במכונת כתיבה ונושא את שמי כמחברו.
בעיה אחת נפתרה, בעיית התרגום.
בעיה שנייה צצה:
כיצד להפיץ את הספר?
כיצד להביאו לדפוס?
אני סופר לא ידוע. אף הוצאה לאור לא הסכימה אפילו לעיין בספר. כולם דחו אותי ואמרו שלא יסתבכו בפרסום ספר של סופר אלמוני. התייאשתי והחלטתי להוציא לאור את הספר על חשבוני הפרטי. נאמר לי כי עלות ההדפסה והפרסום של הספר עלולה להגיע ליותר מששת אלפי לירות!!
כיצד אוכל לגייס סכום זה ואין לי פרוטה בכיס? החלטתי לקחת הלוואות מחברים. החברים סירבו לתת לי כספים להוצאת הספר. היו מוכנים לתת לי הלוואות רק עבור משחקי הקלפים. נאלצתי לקחת הלוואות בשוק האפור בריבית רצחנית. תמורות ההלוואות נתתי המחאות דחויות.
הדפסת עשרים אלף העותקים של המהדורה הראשונה הושלמה. הספר יצא לתפארת כשהוא מודפס על נייר כרום משובח וכריכה קשה שנשאה את שמי. בעיתונות כתבה בשבח הספר ובשבח הסופר המהולל. הייתי מאושר
וחיכיתי!
חיכיתי לגמר המהדורה הראשונה ותכננתי את המהדורות הבאות.
חיכיתי לכספים שיזרמו אלי ממכירת הספר!
חיכיתי בסבלנות לפרוע את חובתי שהרבית עליהם הלכה וטפחה!
חיכיתי וחיכיתי…
בסוף נמכרו רק 400 עותקים ממהדורה של עשרים אלף עותקים!
הכישלון היה מוחץ וכואב!!
האנשים שנתנו לי את ההלוואות רדפו אותי ודרשו את כספם.
המכונית, הדירה נמכרו.
כל רכושי עוקל!
ברחתי כחיה פצועה מהמלווים שאיימו לפגוע בי פיזית.
חזרתי להימורים במטרה לזכות במעט רווח כדי להחזיר את ההלוואות.
מזלי הפעם בגד בי. הכישלון של הספר השפיע על שיקוליי בהימורים. התחלתי להפסיד באופן קבוע. הפסדתי סכומי עתק. כדי לכסות את ההפסדים לקחתי הלוואות נוספות.
הפכתי לחסר בית
וכל חבריי עזבו אותי.
לנתי ברחובות והייתי רעב ללחם.
הוגשו נגדי תלונות במשטרה ודנו אותי לשנות מאסר ארוכות.
הכואב ביותר עבורי הוא: שאני נכשלתי כסופר.
לא אהיה סופר מוכר לעולם.
אני מהמר מצליח. אך סופר נכשל
הכישלון כסופר ירדוף אותי כל חיי!!
אבל!! האם באמת אני סופר?
אולי נכון יותר לומר שאני גנב ספרותי!!
נכון! אני משלם עבור גניבה ספרותית!



]]>