מחנה החצויים מעולם לא היה מבאס יותר

"תזהר ממני!" צעק לודוויג, בנו של אל המקררים "אני אהפוך אותך למקרר!"
"לא!" הכריז ארתור, בנו של אל ניירות הטואלט. הוא הקיש באצבעותיו ופתאום לודוויג נקבר תחת ערימה של ניירות טואלט.
"אתה מעז?!" שאל לודוויג. הוא מחא כף ולפתע הופיע מקרר בפני ארתור.
"די כבר לריב" אמרה אדלה, ביתו של אל הגרביים.
"לא להתערב!" צעק לודוויג.
לפתע הגיע ג'ורג'ינו, בנו של אלת הטמטום.
"בחישעכלשהחןא" הוא אמר.
"awesome!" אמרה ניקה, ביתו של אל האנגלית.
"היי אנשים, צמח לי עוד אף!" אמר פרדריק, בנו של אלת האפים.
פתאום פרסי הגיע, כן כן, פרסי ג'קסון, בנו של אל הים.
"היי אנשים!" הוא אמר. גל ענקי השפריץ על כולם מים.
"חהחהחהחהחהחהה" הוא התחיל לצחוק.
"אדיר!" קרא ג'ייסון וברק ענקי פגע באדמה.
לודוויג, ארתור, אדלה, ג'ורג'ינו, ניקה ופרדריק כולם נעצו בהם מבטים עוינים.
"אתם..." אמר לודוויג.
הוא מחא כף ומקרר נפל על שניהם. פרדריק הצמיח להם אפים. ג'ורג'ינו דפק את הראש בקיר. ניקה חפרה להם על הווה מושלם, אדלה זרקה עליהם גרביים.
"חצויים זוטרים! נתאחד!" הכריז לודוויג.
"אבל אתה עדיין טיפש" אמר ארתור והם חזרו לריב.
מחנה החצויים מעולם לא היה מבאס יותר...