קורע מצחוק! (טוב,למי שיש הומור..;)

טוב,אז יש לי כאן משהו שאני וחברה שלי כתבנו בשיעור אזרחות.
כן,כן.... זה מה שיוצא כששתי בנות מחורפנות ורעבות יושבות מול
המורה שהולכת להרדם מעצמה, בשעה שתיים בצהריים.
יאלה,אני לא אנפח לכם יותר מידי ת'מוח.

* אה,ובמהלך הטקסט הזה שכתבנו משובצים שני שירים, זה דיי
חשוב להכיר אותם בשביל להבין (אני בספק אם משהוא יקרא את
זה,אבל שיהיה...)
השירים הם : * 'עננים' של ישי לוי (כן,גם אני לא סובלת מזרחית,אבל
יצא לי לשמוע את השיר הזה.)
*אמ..לא זוכר איך קוראים לשיר הזה,אבל זה משהו כמו ' אישה מהשמים,את
מעיפה אותי,פורשת הכנפיים..ובלה בלה בלה..'



******
שמיים כחולים טיילו ברקיע,לפתע פגשו את השמש היפיפיה, שקרניה שולחות אור מיוחד
ומסנוורות ביופיים את כל רואיה.
"בואנה,היא לוהטת" אמר השמיים/הרקיע (מה שתבחרו) לעצמם.
אך לפתע הבחין הרקיע שהשמש מפלרטטת עם מאדים.
"היי" קרא הרקיע בכאב. "היא עשתה לו עיניים, באמא שלי" .
הרקיע התעצב, ואז, הוא שמע את קולה של הקריע הרביעי קורא
מעליו .
"היי, כמה פעמים אמרתי לך לא להשבע בשמי?" (הרקיע הרביעי= אמא של הרקיע שלנו.)
הרקיע הרגיש שהוא נקרע מבפנים,הוא מאוד אהב את השמש,אך היא לא ידעה זאת..:(
ישב הרקיע והחל לבכות,(ס'תומרת-גשם). והוא כעס (רעמים..) והתעצבן (עוד רעמים).
וכל זה בגלל השמש שתמיד בורחת ושוקעת וזורחת לו..., והוא לא מצליח לתפוס איתה שיחה!
הוא ישב כך כל הלילה ובכה,עד שבבוקר...פתאום הוא ראה אותה,היא באה בצהוב! כמו הדבר הכי יפה שהוא ראה אי-פעם.
לאט לאט השמש עלתה, מנגבת את הדמעות ומלטפת את פניו הלחות.
הרקיע עמד שם עם פה פעור,הוא היה כ"כ נרגש מתשומת הלב שקבל מהשמש- שהוא החל להחויר,עד ניהיה תכלת בהיר!!!!
הם עמדו שם כמה דקות,עד שהשמש המשיכה לעלות מעלה,וזה ממש עשה את הרקיע חם!
אז הוא אזר אומץ וצעק לה, "הי, מאמי, אני שרוף עלייך"
השמש רק חייכה והסתתרה מאחורי ענן.
הענן הלבן שהשמש הסתתרה מאחוריו,ראה שהיא מאוד יפה,אז הוא אמר לה:"את יפה כמו השמש שזורחת"
"טיפש! אני השמש" השיבה השמש בצעקה.
הענן המבוהל ברח מהמקום,הוא ידע שהשמש שורפת! הורסת! וא"א להסתכל לה בעיניים! אז הוא צרח "אה!!!!" ו..."אמאלה..".
וכך,אחרי שהענן ברח,השמש שוב התגלתה בפני הרקיע המאוהב.
כל העננים שראו את הענן הפחדן בורח מהשמש צחקקו לעצמם ואמרו, "אה...יפחדן! תראה איך אנחנו מתקרבים אליה"
העננים החלו להתקרב לכיוון השמש שנהלה שיחה עם הרקיע שניסה למצוא חן העיניה, הוא ישב וניסה נואשןת להצחיק אותה... ופתאום, הוא רואה קבוצה של עננים שמתקרבים לכיונה של אהובתו,השמש. אז הוא אמר לה: "היי,סנובית שלי,רוצה לראות איזה יפה אני שר?"
הרקיע נעמד,תפס ענן אחד (קורבן) ועשה ממנו מקרופון,כחכח בגרונו והחל לשיר:" עננים,התכסו להם בינתיים,בראותם את יופיה של השמש, עזבוני ענני כשהזלתי דמעותי,כשצעקתי- עזרוני ידידי.." הרקיע הפסיק לשיר כשדמעות בגרונו. " יבוגדים! הלכתם אל השמש היפה שלי.." ילל.
ואז כל העננים צעקו עליו, "ה..ה...ה..א !תרגיע בבקשה,אתה סתם מסתלבט על השמש שלנו".
העננים נעמדו,סדרו את עצמם והחלו לשיר "אישה מהשמיים,את מעיפה אותי,פורסת ת'קרניים, ומחזיקה אותי... כ"כ חמה שנשרפות לי העיניים.."
השמש ראתה את הויכוח בניהם,היא רצתה להגיד משהו,אך כבר היה מאוחר, אמא שלה אמרה לה לא לחזור מאוחר בייתה, אז היא אמרה "ביי" מפלרטט והחלה לשקוע...
העננים ראו שהשמש שלהם בורחת,אז הם ניסו לרדוף אחריה....והם רצו ורצו ורצו...(יותר מהר מהרקיע) ולבסוף הם השיגו אותה.
ואז מרוב עצביים וקנאה הרקיע נהיה שחור (לילה) ויצאו לו חצ'קונים (כוכבים)