לב עיוור-פרק 8

נכנסתי לכיתה וכרגיל כולם צועקים,זורקים ניירות ואת זה אני יודעת כי אחד פגע בי בדיוק באף..
התקדמתי לאט לעבר הכיסא שלי בתקווה לא לחטוף מכה מאיזשהו חפץ שנזרק באוויר והתיישבתי.
המורה למתמטיקה,אליס נכנסה לכיתה והודיעה שהיום היא לא תלמד אותנו,אחרייה נכנסה המחנכת שלנו והודיעה לנו הודעה מאוד..,לא צפויה.
-"תלמידים יקרים יש לי הודעה מאוד מצערת להודיע לכם".
-וכולם מתלחששים-"מה,מה קרה?,מעניין מה קרה?.."
-"ששש,תהיו בבקשה בשקט רגע,ההודעה קשורה לאחד התלמידים בשכבה שלכם,.איתמר בן צבי היה מעורב אתמול בתאונה מאוד קשה,ועכשיו הוא בבית החולים במצב מאוד קריטי ולא יודעים אם הוא ישרוד,ההורים שלו ביקשו שתקראו בישבילו תהילים."
-"מה?".(אמרתי,ולא חשבתי שכולם שומעים אותי)
-"כן,ניצן אמרת משהו?".(המחנכת שאלה)
-"אממ..אני,אהה..לא,לא אמרתי כלום."(לבסוף אמרתי)
-"אני מאוד מבקשת שתקראו תהילים בחצי שעה שנותרה עד ההפסקה,הוריו של איתמר מאוד יודו לכם"..המחנכת אמרה ויצאה..
-----------------------------------------------------------------------------------------
--אני לא יודעת למה אלוקים גורם לדברים מסויימים לקרות אבל מה שאני יודעת זה שאלוקים לא סתם גורם לדברים מסויימים לקרות,אולי הוא גורם להם לקרות כי הם פשוט צריכים לקרות..
ואיתמר?,אני לא שונאת אותו,נכון,אני אמורה לשנוא אותו,אחרי כל הדברים שהוא עשה וממשיך לעשות לי אני אמורה לשנוא אותו,בטח שאני צריכה לשנוא אותו אבל אני לא,אני לא שונאת אותו ולא את אף אחד מהחברים+חברות שלו ולא את אף אחד מהשכבה או מביה"ס ולמה אני יכולה לשנוא אותם?,אולי בגלל שאני יותר מדי תמימה וטיפשה וחושבת שיום אחד הם יפסיקו אם זה ואולי זה בגלל שאף פעם לא שנאתי אף אחד בחיים שלי,גם אם רבתי אם אח שלי ריב ממש רציני,לא שנאתי אותו,ואפילו שרבתי פעם אם החברות הכי טובות שלי ורציתי לשנוא אותן,לא שנאתי אותן...
-"ניצן,ניצן,ניצן.."(מישהו צעק לי באוזן)
-"מה?"
-"תקשיבי למורה בני,הוא קורא עכשיו תהילים וצריך לחזור אחריו."(רותם אמרה)
-"אהה,אוקיי."
--וככה היינו,בכיתה.,המורה בני קרא תהילים וחזרנו אחריו,במשך חצי שעה רק אמרנו תהילים לשלומו של איתמר...
--בהפסקה פתאום נזכרתי שהייתי צריכה ללכת ליועצת וממזמן,ועד עכשיו לא הלכתי אלייה-אולי אני אלך אלייה בסוף היום,כן אני אלך אלייה בסוף היום,אם היא בכלל באה היום...
---------------------------------------------------------------------------------------------
-"אולי נלך לבקר את איתמר?"(שמעתי קול)
-"אבל אנחנו אפילו לא מכירות אותו".(שמעתי עוד קול)
-"אז מה,מי אמר שצריך להכיר אנשים כדי ללכת לדבר איתם?".
-אלה היו מריסה וג'יינה.
--ג'יינה גם לא נולדה בארץ ובניגוד למריסה היא קצת יותר שנים בארץ..
ג'יינה היא אחד שעושה דברים בישביל לגרום לאנשים לשכוח מה שהיא הייתה בעבר..,עד לפני שנתיים היא לא הייתה "מקובלת",כולם היו מלכלכים עלייה,יורדים עלייה,וצוחקים עלייה.,היא הייתה חכמה,זה מה שכול המורים היו אומרים ובעיקר בגלל זה היו מנצלים אותה,היא זו שהייתה עושה לרוב הכיתה את שיעורי הבית.,"מגה חנונית" ככה היו מכנים אותה,והיא?,תמיד ניסתה להתקרב אליהם ולהיות אחד מהחבר'ה ואולי בגלל זה היא תמיד עשתה מה שביקשו ממנה לעשות כי היא רצתה להרגיש שייכת,ועכשיו היא סוף סוף הגשימה את המטרה שלה ונכנסה לקבוצה הזאת שנקראת-"מקובלות" ונהייתה כל כך שיטחית ומגעילה,לא שהכרתי אותה באופן אישי פעם או שהייתי חברה שלה,אני פשוט זוכרת אותה כבנאדם אחר,כאילו,איך בנאדם יכול להשתנות כל כך?,בכול אופן ג'יינה היא החברה הכי טובה של מריסה וכול מה שמריסה תגיד ג'יינה תעשה,גם אם היא תתווכח איתה,בסוף תמיד מריסה מנצחת...
-"אז?"
-"מה?"
-"מה,מה?,אנחנו הולכות לבקר את איתמר או..."(מריסה אמרה בעצבנות)
-"לא,אין מצב שאנחנו הולכות,אנחנו בכלל לא מכירות אותו."(ג'יינה החזירה במהירות)
-"לא,אין מצב שאנחנו לא הולכות!,אמרתי לך,לא חייבים להכיר בנאדם בישביל ללכת לדבר איתו,וחוץ מיזה הוא מהשכבה שלנו זה לא שהוא זר מוחלט."(מריסה ניסתה לשכנע אותה)
-"אולי הוא לא זר בישבילך,אבל בישבילי הוא כן,וגם בישבילו אנחנו זרות כי הרי ברגע שניכנס לחדר שלו,בבית החולים הוא יחשוב שאנחנו שתי משוגעות,כאילו מא'יפה צצנו לו פתאום?.,ומהר מאוד אנחנו נמצא את עצמנו מחוץ לחדר שלו,מחוץ לבית החולים ולא נוכל לחזור לשם בחיים גם אם נהיה על סף מוות ו...
-ג'יינה?"
-"כן?"
-"זוכרת מה אמרנו על לדבר יותר מדי?..ו.. לא לעניין?"
-אהה,דיברתי עכשיו יותר מדי ולא לעניין נכון?"
-"כן..."
-"טוב,אולי הוא לא יחשוב שאנחנו שתי משוגעות ואולי לא יבואו 4 בריונים ויעיפו אותנו מבית החולים אבל בכול אופן אני לא באה איתך,אני פורשת,אני לא יודעת מה איתך אבל אני בחוץ..!".(ג'יינה אמרה ונשמעה מאוד החלטית)
-"נו,ג'יינה בבקש'ה!"
-"לא.!"
-"בבקש'ה,את הרי אומרת שאני כמו אחות בישבילך ושתעשי הכול בישבילי.."
-"לא...כן..אולי... טוב נו אני יבוא איתך רק תבטיחי לי דבר אחד..."
-"מה?"
-"אני לא נכנסת איתך,אני מחכה לך בחוץ".
-"סבבה,העיקר שמישהו בא איתי,כאילו שאת באה איתי..."
עכשיו אתם מבינים למה אמרתי שמריסה תמיד מנצחת ושג'יינה תמיד תעשה מה שהיא תגיד לה?..
-----------------------------------------------------------------------------------
--סוף היום,אני כאן במשרד של היועצת..,היא שואלת אותי שאלות ואני עונה,שאלות רגילות וקצרות והתשובות שלי גם רגילות וקצרות ואז פתאום...