לב עיוור-פרק 11

-"היי , תראו הנה איתמר." שמעתי מישהו צועק בהפסקה.
-איתמר? ,חשבתי בלב , מה הוא עושה כאן? , הוא לא אמור להיות בבית החולים? ,כאילו, לא שאני מקווה שהוא ימשיך להיות שם אבל.. , כל כך מהר?
-"זהו ,עכשיו זו ההזדמנות שלנו, בואי נלך אליו". ,שמעתי את מריסה.
-"את לא מוותרת אהה?, לא הספיק לך מה שקרה איתו?". גיי'נה אמרה.
-"מה קרה אם איתמר?". גם רוני הצטרפה לשיחה.
--רוני לא גרה כאן,בחיפה. היא גרה בעיר אחרת וממה שאני יודעת עיר ממש רחוקה מחיפה ולמה היא לומדת כאן ולא בעיר שלה? את זה אף אחד לא יודע. בכל אופן, רוני היא ילדה מוזרה או לפחות ככה אומרים עלייה, אומרים שכשכולם מתכננים מסיבה ומזמינים אותה היא אומרת שהיא לא יכולה לבוא כי היא צריכה להספיק לקרוא את קורות חייו של אלברט איינשטיין והספר עליו זה איזה 900 ומשהו עמודים אז...
פעם אפילו שמעתי מישהו קורא לה "פריקית" ואת האמת? לא כך כך הבנתי למה , אבל כששמעתי את המילה "פריקית" דמיינתי איך רוני נראית, בראשי:
-שיער שחור קצר, עיפרון שחור כבד מתחת לעניים ,חצאית קצרה בצבע שחור אם נקודות קטנות ולבנות,
גרביון שחור אם פסים דקים בגוונים אפור-לבן, מגפיים שחורות שמגיעות עד הברכיים, וחולצה שחורה שכתוב עלייה באנגלית- "I'm - a - frik - forever"
-"מה אכפת לך?". מריסה אמרה בעצבנות לרוני.
-"טוב, מה את מתעצבת כולה שאלתי שאלה".
-"מישהו אמר לך לשאול בכלל?".
-"טוב, תירגעו מה אתן רבות עכשיו?". גיי'נה התערבה.
-"טוב, גיי'נה את בא איתי או לא?". שוב מריסה דיברה בעצבנות.
-"לא, תאמיני לי שהספיק לי מה שקרה אתמול אם הילד הזה, וחוץ מזה מה את כבר רוצה להגיד לו?"
-"מי אמר שאני רוצה לדבר איתו?, אני רק רוצה לכתוב לו... ברכה על הגבס שיש לו ביד ,את לא רואה שכולם עומדים בתור בשביל זה?".
-"ברכה?, את?". רותם שאלה.
-"כן, מה עובר אליכן?, מה מוזר בזה שאני רוצה לכתוב ברכה למישהו שהיה בבית החולים?, כדי שהוא ירגיש, אתן יודעות, שאין לו את הגבס הזה ושהוא בסדר.." הפעם מריסה דיברה בתוקפנות.
-"זה לא מוזר זה פשוט... מוזר מדי.." רותם המשיכה.
-"נכון, כאילו ,את אף פעם לא תעשי דברים סתם ככה..." גיי'נה אמרה.
-"טוב, אתן יודעות מה? , אני הולכת ,וגיי'נה? , את לא רוצה לבוא איתי לא צריך! , ורותם אם את רוצה את מוזמנת לבוא.."
-"לא, תודה אני מעדיפה להישאר כאן ולדבר עם עצמי מאשר ללכת ולדבר אם הדבר הזה..."
-"תגידו, מה יש לכן מאיתמר?"
-"לי אין כלום נגדו אני פשוט... לא הכי מחבבת אותו." גיי'נה אמרה.
-"גם אני". רותם חזרה אחרייה.
רציתי להגיד גם אני אבל שתקתי.
-"למה? , הרי הוא נחמד, נראה טוב ויש לו סטייל". מריסה המשיכה.
-"כן ,אבל הוא לא הטעם שלי. רותם אמרה.
-"גם שלי". גיי'נה אמרה.
-"טוב, כנראה שזה שתיים נגדי, אני עוד אוכיח לכן שהוא לא כזה גרוע כמו שאתן חושבות... יאללה ביי.. ". מריסה אמרה והלכה אליו.. נראה לי.
--גיי'נה, רותם וגם רוני נראה לי הייתה איתן , נשארו בספסל יושבות ומריסה הלכה לאיתמר- "מעניין מה קרה אתמול בבית החולים אם איתמר שאלתי את עצמי... ואז פתאום..
-"אואו, תראו מי יושבת כאן איתנו, הסטנדאפיסטית העיוורת". גיי'נה דיברה אליי.
-"גיי'נה, בואי נלך ,נראה לי המורה קוראת לך". רותם ניסתה לגרום לה ללכת.
-"טוב ,חכי שנייה... אז מה, סטנדאפיסטית עיוורת יש לך איזושהי בדיחה לספר לנו היום...?" גיי'נה צחקה.
-"כן, בטח שיש לי בדיחות, אמרתי. אני פשוט לא מספרת בדיחות לאנשים טיפשים, הרי אם אני יספר בדיחות לאנשים טיפשים , מה הטעם?, הרי הם טיפשים, הם לא יבינו.."
--בדיוק אחרי המשפט הזה שאמרתי צילצלו ורותם אמרה לגיי'נה:
-"יאללה, בואי לכיתה צילצלו.."
-"אני יודעת אני לא חירשת.." היא אמרה בכעס.
ידעתי שאחרי מה שאמרתי לה היא לא תוותר לי ותחפש אותי כדי להחזיר לי אבל זה לא כל כך הדאיג אותי כי אני כבר דיי רגילה לזה...