לב עיוור-פרק 6

-"רמי,בוא נצא לטייל בשכונה לפני שנעזוב ולא נחזור לכאן בכלל."(אמרתי לרמי)
-"טוב,חכי אני ישים עליי משהו,ואני יביא לך צעיף מאוד קריר עכשיו בחוץ".
--רמי נעל את דלת הבית ויצאנו החוצה.(אבא לא היה,בשעות כאלה של הצהריים אבא בעבודה)
הסתובבנו,והסתובבנו ברחבי השכונה שלנו,ושאלתי את רמי כל כך הרבה שאלות והוא ענה על כול אחת מהם כל כך טוב וכל כך יפה...
-פתאום הרגשתי שידיו של רמי מפסיקות לאחוז בי ושמעתי מישהו צועק בקולי קולות:
-"אויי,סליחה,לא התכוונתי להפיל אותך,פשוט ראיתי את מיס עיוורת ברחוב ולא יכולתי להאמין שאני רואה אותה ברחוב,ועוד אם מישהו,אה סליחה לא ידעתי שיש לה מישהו בחיים.."
ותנחשו מי זה היה?-לא יותר מהאחד והיחיד-איתמר.
-"ניצן,מי זה?(רמי צעק)
סתם איזה דפוק מהשכבה שלי.(אמרתי)
-"סליחה??!.(איתמר התפרץ לדבריי).-"דפוק תקראי לאח'שלך,לא לי!
-"סליחה?,מי אתה שתדבר ככה לאחותי?(קמי צעק עליו)
-"אחותך".(איתמר שאל בהתפלאות)
-"כן,אחותי, יש לך איזשהי בעיה אם זה."(רמי דיבר בתוקפנות)
-"למיס עיוורת יש אח?"(איתמר אמר בציחקוק)
-"כן,יש לה אח,ותמר קוראים לך?איך קראת לאחותי?".
-"דבר ראשון זה לא תמר,זה איתמר..ודבר שני,קראתי לה בשמה-"מיס עיוורת",מה לא מובן?"
-"מיס עיוורת אהה?"-עוד מעט אתה תהיה נכה אם לא תעוף לי מהפנים עכשיו,הבנת?(רמי אמר)
-"אהה כן,מה כבר כבר משפחה של עיוורת יכולים לעשות לי?"(איתמר צחק)
--בשלב זה הרגשתי שאני חייבת להתערב,החזקתי את ידיו של רמי ואמרתי לו:-"רמי,עזוב בוא נלך, לא שווה ללכלך את הידיים בישביל אנשים כמוהו".
-"בסדר,חכי שנייה אני יסיים להגיד לדבר הזה משפט ואנחנו הולכים".(רמי אמר)
-"אתה,איך שלא קוראים לך,יש לך מזל שאתה קטן ממני ואני לא נוגע באנשים קטנים כמוך אבל אם עוד פעם אחת אני יראה או ישמע אותך אומר משהו על אחותי אז אתה באמת ניחשב לבן אדם מת הבנת?"
-"אמא,איזה פחד אתה ממש מפחיד אותי,עוד שנייה אני בוכה".(איתמר לעג לרמי)
-"איתמר אתה מוכן להפסיק כבר??!".(כבר לא יכולתי לשמוע אותו מדבר ככה לרמי ופשוט צעקתי עליו)
-"רגע,את צעקת עליי עכשיו?"(איתמר אמר)
-"כן,אני צעקתי עלייך עכשיו,..תפסיק,תפסיק כבר לחשוב שאתה היחיד שחי בעולם הזה,תפסיק,תפקח את העניים שלך,ותתחיל לראות מה שקורה סביבך,יש אנשים בעולם הזה,חוץ ממך אתה יודע,לא ייתכן שאתה,בן אדם כל כך אכזרי חי בעולם הזה,מה אתה חושב שאין לאנשים רגשות?,אז תרשה לי לתקן אותך,לכול בנאדם יש רגשות ולב,וכנראה שהלב שלך,אם יש לך אחד כזה,אטום!,סגור!,"לב עיוור" זה מה שיש לך,אני אומנם עיוורת אבל הלב שלי רואה יותר טוב מתמיד,ואתה?,אתה מתעקש להרוס את החיים שלי,ולמה?,אין לי מושג וגם לא רוצה לדעת למה,סביר להניח שסתם ככה,כי בא לך..."
--לא יודעת מה קרה לי,מצאתי את עצמי מוציאה הכול,כול מה שאני חושבת על איתמר בפרצוף שלו,ולא הרגשתי בנוח אם זה,רציתי להפסיק כי הרגשתי שאני פוגעת בבנאדם ואני לא אחד שפוגעת באנשים,אבל הוא,הוא תמיד פוגע בי,תמיד דורך עליי ותמיד יורד עליי בלי שום סיבה אז למה אני לא מרגישה בנוח אם זה שאני אומרת לו מה שאני חושבת עליו?,למה אני לא מסוגלת לפגוע בו כמו שהוא פוגע בי?..
-"אתה יודע מה?"(אמרתי לו)-"אני אפילו לא יודעת למה אני מנסה להחדיר בך טיפת היגיון,הרי ממילא כול המילים שאמרתי לא מזיזות לך,אז חבל,חבל על האנרגיות שמתבזבזות סתם.."
-"רמי,בוא נלך מפ'ה.(אמרתי לרמי).. תפסתי את ידו ופשוט הלכנו...
-ואיתמר?,איתמר נשאר שם,עומד ובוהה בנו.(לפי מה שרמי ראה)
התרחקנו משם והתיישבנו על ספסל,וישר ידעתי שרמי ישאל משהו ואמרתי לו,רמי בבקשה אל תשאל כלום פשוט תחבק אותי חזק,חזק...
וככה נשארנו,יושבים בספסל ובוהים בשמיים...