אהבה זה כל הסיפור-חלק ו'

-רועי וענת-

שעות בוקר מאוחרות. רועי מגיע לעבודתו באיחור,אך שמח מאי פעם.
הוא התיישב בכיסאו המסתובב,ועל שולחנו נחו להם כמה כתבי יד מרופטים שככל הנראה "נחו" שם כבר משבוע שעבר.
רועי התחיל לקרוא בשמחה כתב יד שכותרתו הייתה "הסיפור האמיתי".
בין רגע הפך רועי שקוע בסיפור,והוקסם ממנו לחלוטין. ואולי הוא הוקסם ממנו מפני שהדמות הראשית הזכירה לו את ענת..

באותו הזמן בדירתה של ענת,ענת מתכוננת למשמרת צהריים שלה בבר.
מדי כמה דקות הייתה מרימה את הפאלפון שלה ביד אחת,וביד השנייה הייתה מחזיקה את כרטיס הביקור של רועי. מידי כמה דקות הייתה מרימיה את הפאלפון,וכעבור כמה שניות הייתה מניחה אותו בחזרה.
היא הלכה לסרק את שערה מול המראה הגדולה שבסלון,שהייתה מחוברת בברגים לקיר,ומסגרתה הייתה מצופת נחושת אדומה.

"תתקשרי אליו. למה לא? מה אכפת לך? הוא בנאדם נחמד,חמוד,נראה טוב. מה הבעיה שלך?"
אמרה לעצמה כשראתה את השתקפותה בראי.
"מצד שני -המשיכה לומר- אולי עדיף שלא. כן הוא נחמד,וחמוד,ונראה טוב. אבל את לא מחפשת קשר לטווח ארוך. אין לך זמן לפיתוח רגשות."
ענת נאנחה והמשיכה להביט בעצמה.
"פיצול אישיות.." אמרה,ויצאה מן הדירה.

בנתיים במשרד רועי מעמיד פנים שהוא עובד על כתבי יד במחשב,כשבעצם הוא משחק פוקר על כסף וירטואלי.
מידי כמה דקות היה מרים את הפאלפוןן ומביט על הצג ומניח אותו בחזרה,כשראה שלא הייתה לו שום שיחה נכנסת,או שיחה שלא נענתה.

רועי החליט שאין לא יותר סבלנות,והוא הולך למצוא את ענת בבר שבו היא עובדת.
רועי זכר שענת סיפרה לו שהבר נמצא לו רחוק מביתה ולכן זה נוח לה לעבוד שם,ושהמשכורת לא רעה גם היא.
רועי נכנס לבר,וחיפש בעיניו את ענת מאחורי הדלפק.
מבלי ששם לב,נעמדה מולו מלצרית צעירה,עם שער בלונדיני כמעט לבן שהגיעה עד למותנייה המעוצבים.

"אתה צריך משהו?" שאלה המלצרית.

"אמ.. -אמר רועי עדיין סורק את החדר בעייניו- כן אני מחפשת את הברמנית פה."

"איזו מהם?"

"קוראים לה ענת...היא בגובה ממוצע ו.."

"ענת,כן אני מכירה אותה. היא עדיין לא הגיעה."

"איך קוראים לך?"

"ליהי."

"ליהי תקשיבי,אני וענת הכרנו לפני שבוע וטיפש שכמוני לא לקחת ממנה את המספר שלה,אז חשבתי אולי תוכלי לתת לי אותו?"

"אני לא חושבת שאני אתן לך את המספר שלה אבל אני כן יכולה לומר לה שבאת."

"אמ.. את יודעת מה,פשוט תגידי לה שחיפשתי אותה,ושתתקשר אליי כשיזדמן לה."

"אוקיי. רק מה השם שלך?"

"אה.. רועי."

אוקיי אני אמסור לה."

"תודה." אמר רועי ויצא מהבר.

כעבור חצי שעה ענת הגיעה.

"שלום לך!" צעקה ליהי ממאחורי הדלפק,לעבר ענת.

"שלום.." ענתה ענת כלא מבינה.

"חיפשו אותך."

"מי?" אמרה ענת,והצטרפה אל ליהי מאחורי הדלפק.

"איזה אחד בשם רועי חיפש אותך. אמר שתתקשרי אליו כשתוכלי." אמרה ליהי, והביטה בענת כממתיקת סוד.

"אוקיי... הוא היה פה?"

"כן. למה לא סיפרתל י?"

"לא יודעת לא..לא יודעת. אין כל כך מה לספר.. הכרנו באיזה מסיבה והחלטנו להישאר בקשר."

"הוא היה נורא מאוכזב כשהוא לא ראה אותך פה."

"בסדר. עד החתונה יעבור לו. מה איתך ועם גולן?"

"הלך."

"די! באמת? מה קרה?"

"היה לנו ריב,זאת אומרת לא בידיוק ריב אבל הוא אמר שהוא לא רוצה את החיים האלה ו..זהו. כשחזרתי שלשום מהעבודה הוא השאיר לי מכתב פרידה."

"איך את?"

"אני בסדר מה אני כבר יכולה לעשת. זאת זכותו המלאה."

השתיים המשיכו לפטפט ולפטפט.
באותו הזמן רועי כבר חזר הביתה,ותפס תנומה קטנה עם תיקווה שליהי תעביר לענת את ההודעה.