אנורקסיה- פרק 8

~לאחר חודשיים~
״איפה הפאקצה שלי?!״,אני מחקה דודה שמנה וצובטת את לחייה של הולי
״שלום גם לצפונה שלי!״, היא צובטת גם אותי
״אז איך הולך?״, אני נותנת לה את הבונבוניירה שהבאתי. היא פותחת אותה ומתחילה לאכול כמה בתיאבון ׳בריא׳. ״אני צריכה להתרגל שעכשיו כל המתוקים לא יבואו רק אליי״, אני מחייכת ולוקחת שוקולד אחד
״חכי! חכי! כל המתוקים יבואו אך ו*רק* אליי!״, היא מחייכת את החיוך המתנשא שלה ואוכלת עוד שוקולד
״טוב, אני חושבת שזה יספיק״, אני לוקחת ממנה את הבונבוניירה ושמה בצד,״הקיבה שלך לא רגילה לכל כך הרבה אוכל!״
״אוף!״, היא מתעצבת ומנסה לשכנע אותי לתת לה עוד אחד
״לא וזהו!״, אני צועקת עליה מעוצבנת. 
״טוב לא צריך...״, היא מפטירה,״את מה אני הכי אוהבת והכי הכי שונאת שאת עושה?״
״מה?״
״את לא מרחמת עליי״, כל מילה שלה נוגעת לי בלב,״אם היית מישהו אחר הוא היה נותן לי אבל את לא״, היא מסתכלת היישר אליי,״את מתנהגת כאילו הכל טוב, כאילו אני לא בביה״ח. את לא מתנהגת אליי כאילו אני מסכנה שצריך לרחם עליה. יש רגעים שזה מעצבן אותי ,כמו עכשיו, אבל בכלליות זה עוזר״
אני שותקת. לא יודעת איך להגיב לזה.
״אז איך אתם מתכוננים לבואה של המלכה הערב?״,היא עושה לי את החיוך השוויצרי שלה
״את מתכוונת לבוא של הסנובה״, אני מתקנת אותה,״ואל תדאגי עשינו משהו״
״אני מקווה שזה יהיה טוב אחרת אני לא אשלוט במעשיי!״, היא מאיימת וצוחקת
אני צוחקת איתה,״דונט וורי, דארלינד״, אני אומרת לה במבטא בריטי,״יהיה טוב״
״לא דואגת״, היא מחייכת אליי
״היי הולי״, נשמע קול מוכר. הווילון זז ומגלה את דין.
״דין?!״, אני מחייכת אליו מובכת,״ מה אתה עושה פה?!״
״מאז שבאתם הוא מבקר אותי כל יום״, הולי מסבירה ומחייכת אליו.
״לא ידעתי את זה״, אני מסתכלת על הולי במבט של ׳למה לעזאזל לא אמרת לי?!״
והיא מחזירה לי מבט של ׳מה לעזאעזל אכפת לך?!״
״שלום הולי!״, אי שומעת עוד קול מוכר ולחדרון שיוצר הווילון נכנס רופא עם מגש אוכל,״אני רואה שבאו לבקר אותך מלא״, הוא מניח מגש עם אוכל לידה וניגש לדבר איתה,״היי ליז! זאת ארוחת הערב שלה, היא צריכה לגמור את זה עד שבע״, אני נפרדת ממנו והוא הולך אל שאר המטופלים
״שמעת פצפונת, לאכול!״, אני מסתכלת על השעון,״ יש לך מעכשיו!״
היא מגכחת,״את חושבת שאני שמה על זה?״, היא מתחילה לאכול
״הולי! ליז!״, אמא שלי נכנסת,״הו, היי דין!״
״אני חושב שאני יילך!״, דין באה ללכת כשאני עוצרת אותו,״יש מצב שאני תופסת איתך טרמפ?״
״כן, בטח״, הוא מופתע ממני
״ביי הולי״, אני נושקת לה על המצח,״נתראה בערב״
״אל תתפרעו מדי!״, היא צועקת מאחורינו ואנחנו מסמיקים. 
״תודה״, אני אומרת לו כשאנחנו נוסעים
״על מה?׳׳הוא שואל
״על שלושה דברים, בעצם״, אני מסבירה,״הראשון שנתת לי טרמפ״, אנחנו מחייכים,״השני, שבאת להולי והשלישי שעזרת לי״, אנחנו נהיים רציניים. אני מניחה את ידי על שאלו ומסתכלת עליו,״זה חשוב לי״, הוא מסתכל עליי לרגע ואז חוזר להתרכז בנסיעה. השאר עובר בשקט. אנחנו מגיעים לבת שלי והוא עוצר,״לילה טוב״, אני מחייכת אליו ומתחילה ללכת לכיוון הבית
״ליז...״, הוא קורא לי ואני חוזרת אליו במהירות,״מה?״
״אהה...פשוט חשבתי ש-״, הוא נקטע על ידי קריאה מאחוריי,״ליז!״
״מה הוא עושה כאן?״, דין אומר בשקט. אני מסתובבת ורואה את דארן. אני מסמנת לדין שיחכה שניה ורצה אל דארן,״קרה משהו?״
״סתם..״, הוא אומר ותופס לי את היד,״מה דעתך על שבת בערב?״
לוקח לי שנייה להבין שהוא מתכוון לדייט. אם הוא היה מזמין אותי לפני חודשיים הייתי עונה לו כן בלי לחשוב אבל עכשיו המצב הסתבך. יש לי גם רגשות כלפי דין. בלי שאני שמה לב השפתיים של דארן על שלי.
״ליז!״, אני שומעת צעקה המומה מאחורינו.
אני מסתובבת ורואה את קטלין. בחודשיים האחרונים היא מסתובבת הרבה איתי ועם החבורת החברות וגם איתי ועם דין. נהיו החברות הכי טובות. בדיוק כמו שאמרתי. 
״קטלין, זה לא מה שזה נראה!״, אני רצה אליה אבל היא כבר רצה משם עם דמעות בעיניים. אני שומעת את דין מתניע את הרכב,״דין!״, אני צועקת ורצה עכשיו אליו. אבל הוא כבר נוסע משם.
״אז, בובה״, אני שומעת את קולו של דארן,״שנמשיך את מה שהתחלנו?!״, הוא מתקרב אליי ואוסף אותי לזרועותיו. הוא מתחיל לנשק אותי כשאני מחטיפה לו אגרוף לבטן,״תעזוב אותי! חתיכת סוטה!״, אני משתחררת ממנו
״מה קרה בייב?״, הוא חוזר להמרח עליי
״תעזוב אותי!״, אני רצה חזרה הביתה בוכה.