גורל- אמת | פרק 1

אני מתעוררת לקול ציוץ הציפורים. זה כמו השעון המעורר שלי. אני יורדת למטה וכולם כבר שם.
״בוקר טוב, המכוערת הנרדמת״, טום יורד עליי
״בוקר טוב גם לך פריקבוי״, אני מחזירה לו
״אלקסיס! טום!״, דריי מזהיר אותנו
״דריי, זה בסדר״, אני מחייכת אליו,״אני חושבת שהוא כבר מבין שהוא פריק אז זה לא מעליב אותו״
״אז מתי בדיוק את מתכוונת להתארגן גבירתי הצעירה?״, קייט שואלת
״אופסי״, אני ממלמלת כשאני קולטת שאני עדיין עם פיג׳מה,״רק רגע״, אני טסה למעלה. אני פותחת את הארון ומתחילה להוציא את הבגדים הרגילים. גופייה ומכנסיים. יחסית קר בחוץ אז אני לוקחת גם סוודר. אני עושה צמה בשערי, מצחצחת שיניים, נועלת את נעלי הטיולים ויורדת למטה.
״איפה הקרצייה?״, אני שואלת כשאני לא רואה אותו
״טום הלך ואני חושבת שכדאי שגם את תעשי את זה״, קייט אומרת לי 
״צודקת״, אני באה לצאת,״ביי דריי, ביי קיייט״, אני אומרת ויוצאת. אני הולכת עד שאני מגיעה למקום האימונים. אני הולכת לקבוצה של כל הנערים בני גילי. אני נכנסת לקבוצה בזהירות. מוודא שאף אחד לא שם לב שאחרתי כשאני שומעת,״אני רואה שסוף סוף נזכרת להגיע״
״שיט!״, אני ממלמלת בשקט ומרימה את הראש,״היי רוי״
״היי אלקסיס״, הוא מחזיר לי חיוך מזיוף,״מה דעתך על לעשות את המסלול ראשונה?״
אני מגדילה את החיוך המזויף שלי,״בטח״
אני שמה את המשקפיים ונכנסת לזירה. אני מסתכלת על המסלול. בחיי איך הוא רוצה שאני יעבור את זה?!
אני נושמת עמוק ומתחילה. אני נותנת לעצמי רצה במהירות ואז קופצת אל החבל הראשון. אני עוברת בין החבלים וכמעט מחליקה אל המים עם התנינים שמתחתיי. אבל אני לא נותנת לזה לעכב אותי. אני נוחת על האדמה וזזה לפי הגרזנים שעפים מצד לצד. אני עוברת את זה ומגיע להר. אני מתחילה לטפס עליי כשלפתע הוא מתפרץ. לבה נוזלת החוצה ממנו. אני מתחילה לקפוץ ממקום למקום. לאיפה שהלבה עדיין לא הגיעה. אני הלבה כמעט מגיעה אליי כשאני מזנקת הצידה ומגיעה לג׳ונגל. מסביבי קופצות כל מיני חיות ואני הורגת כמעט את כולם. לפתע קופץ עליי חניך מהצד האחר. אני מעליי. אני מנסה להלחם בו אל בסופו של דבר הוא תוקע סכין היישר בליבי. אני מרגישה כאב חזק וההדמיה נגמרת.
״יכול להיות יותר טוב״, אומר רוי ואני יוצאת שאם הוא היה החניך הזה הייתי רוצחת אותו.
״הבא״, הוא צועק ואני נותנת את המשקפיים לבא אחריי,״בתור הבת של קייט ודריי הייתי מצפה ממך לקצת יותר״, הוא לוחש לי כשאני באה לצאת.
אני עוצרת,״אז זהו שאנילא הבת שלהם. אני מאומצת. תתמודד״, אני ממשיכה ללכת.
בשאר הזמן אני ושאר התלמידים פשוט יושבים ומסתכלים על כל אחד מאיתנו שעושה את המסלול. לומדים מהטעויות שלו. שריקת משרוקית נשמעת,״הפסקה!״, נשמעת צעקה. אני נכנסת ליער וצדה לי משהו לאכול. אני מבשלת את הארנבת ואוכלת,״זה כל מה שתפסת?״, אני שומעת קול לידי
״כן פריקבוי״, אני מסתובבת אל טום,״זה מה שתפסתי. עכשיו אתה מוזמן ללכת. מה אתה עושה פה בכלל?״
״סתם חשבתי שעם הכישורים שלך כדאי שאני יהיה אח טוב וייתן לך קצת משלי״, הוא שם על האש חזיר יבלות ותרנגולת. אנחנו אוכלים את התרנגולת וקצת מהחזיר. את שאר הבשר אני עוטפת בבד ונותנת לו שישמור לאחר כך. 
״רגע״, הוא מוציא אוכמניות מהכיס,״מנה אחרונה״
אני מגלגלת עיניים ואוכלת.
״אז איך עובר היום?״, הוא ניסה לפתח איתי שיחה
״בסדר״, אני לא זורמת
״שוב פעם רוי הציק לך?״, הוא שואל
אני נאנחת,״בחיי שאני לא מבינה מה יש למדריך הזה. כאילו, היום עשיתי את המסלול ממש טוב ונכשלתי רק בסוף והוא אומר לי שאני יכולה להשתפר וכשאחרים הצליחו פחות ממני הוא שיבח אותם.״
״אולי פשוט תתעלמי ממנו?״, הוא מציע
אני צוחקת בעצב,״קל לך להגיד. אתה ׳הבן של קייט ודריי׳, ה׳לוחם הכי מוכשר׳, ׳ממשיך דרכם׳, אני סתם אחת.״
הוא בא להגיד משהו אבל המשרוקית קוטעת אותו,״טוב, נראה לי שכדאי שנחזור לשיעורים שלנו״, אני אומרת והולכת.