גורל- אמת | פרק 6

״מ-מה פתאום?!״, הוא מגמגם,״את חושבת שלא יהיה לי תוכנית?!״
״כן, אז אם יש לך תוכנית אתה מוכן לשתף אותה?״, אני מחייכת אליו
״ה-התוכנית שלנו היא, כן, התוכנית שלנו-״, הוא מנסה לחשוב
״היא...״, אני מזרזת אותו
״ל...מצוא מקור מים!״, הוא מחייך בהקלה,״אם אנחנו לא רוצים למות מצמא כדאי שנמצא מים ובקשר לאוכל-״, הוא עונה לפני שאני מספיקה לשאול,״במקור מים יש הרבה צמחייה והתקהלות של בעלי חיים. אז אחרייך?״
״יש לך מזל...״, אני מנידה בראשי בייאוש ואנחנו מתחילים ללכת. 
״את גם שמעת את זה?״, טום שואל
״את מה?!״, אני מסתובבת אליו
הוא מסמן לי להיות בשקט,״הנה! את לא שומעת את זה?״
״טוב, טומבוי כולנו יודעים שאתה לוחם טוב אבל בוא ננסה לא להעמיד פנים שיש לנו יכולות על-טבעיות, בסדר?״, אני מגלגלת עיניים וממשיכה ללכת
״טום?״, אני מסתובבת כשאני לא שומעת קול מהכיוון שלו. אבל הוא לא שם. לפתע אני שומעת צעדי ריצה מימיני,״מצחיק מאוד טומבוי. אתה יכול לצאת״, אני אומרת בשמץ של דאגה
״טום?״, אני שואלת כשקול הריצה משמאלי,״די טום זה ממש לא מצחיק!״, אני אומרת. ואז משהו קופץ עליי. יותר נכון מישהו. 
״הראשונה שלי״, הוא לוחש לי באוזן,״זה הולך להיות מחזה יפה״
אני נושמת במהירות,״טום! טום הצילו! הצילו! מישהו!״, אני צועקת
״שקט!״, הנער שם את ידיו על פי והשתיק אותי,״עכשיו תהיי ילדה טובה ותני לי להרוג אותך בשקט״
אני בולעת את רוקי ועוצמת עיניים. מחכה למוות. לפתע אני שומעת צעקה וכמה טיפות מטפטפות מעליי. אני מציצה ורואה את הנער יורק דם מפיו. ואז הוא מת. 
״את בסדר?״, אני שומעת קול מוכר שואל ומישהו מרים את הגופה מעליי.
״כן אני בסדר״, מישהו נותן לי יד ומושך אותי למעלה
״רוי?״, אני שואלת בחוסר אמון
״בכבודי ובעצמי״, הוא חושף שורת שיניים צחורות
״מה אתה עושה פה?״, אני עדיין חשדנית
״איזו קבלת פנים״, הוא מגכח אבל כשאני מצמידה לו סכין לצוואר הוא משתתק
״שאלתי אותך שאלה!״, אני מסננת לעברו
״טעות!״, הוא אומר ומתכופף,״אני המורה, את התלמידה״, הוא צץ מאחוריי
״אני שואל, את עונה״, הוא מתחמק מהסכינים שאני זורקת לעברו
״נו באמת, אלקסיס״, הוא מופיע מולי ואוחז בידי לפני שאני מספיקה לזרוק עוד סכינים,״לא חבל לבזבז אותם ככה?״
״איך עשית את זה?״, אני מביטה בו חסרת אמון ומשחררת את ידי
״אם לא היית הולכת אתמול הביתה היית יודעת״, הוא מחייך אליי חיוך מתנשא
אני מתיישבת על האדמה ונאנחת.
״היי, זה לא כזה נורא. הצלתי את חייך״, הוא מתיישב לידי
אני נאנחת שוב,״עוד לא אמרת לי מה אתה עושה פה״
״זה סוג של מבחן גם למדריכים״, הוא מחייך אליי. 
״רגע״, אני מבינה משהו ומתרוממת במהירות
״מה? מה קרה?״, רוי קם במהירות ואוחז בידיי
״איפה טום?״