גורל- זיכרון | פרק 9

אני רואה את קייט בכל מקום. כל מיני חלומות שבהם קייט מופיעה מתערבבים לי בראש. כל מיני משבצות קטנות של זכרונות?, מופיעים מולי כמו בחנויות אלקטרוניקה. שעל הקיר תלויות מליוני סוגי פלזמות שמפעילות סרטים ככה גם אני רואה מיליוני ריבועים במרקע שחור. כל ריבוע מראה קטע אחר. הרגעים האלה נראים לי כל כך מוכרים שאני מרגיש שאני עומד להשתגע. אני מנסה להתכחש לזה. אני לא מכיר את קייט מאיפשהו, היא בסך הכל תלמידה חדשה שקרועה עליי. אבל אני יודע שזה שקר. אני מכיר אותה מאיפשהו. ממקום אחר. שהוא לא פה. אבל איפה הוא כאן?
לפתע אני מרגיש משב אוויר ואני מוצא את עצמי במיטה בביה״ח. אמא שלי בוכה על הכורסא ליד המיטה ואבא שלי מניח עליה יד מנחמת.
״מ...מה קרה?״, אני מגלה שקשה לי לדבר,״איפה אני?״
״דריי!״, ההורים שלי קוראים בחוסר אמון בתיאום כזה שנראה שהם רק חיכו לרגע. אמא שלי מזנקת אליי ואבא שלי הולך לקרוא למישהו,״דריי...״, אמא שלי מייררת בבכי
אני מנסה להבין מה קרה. לפני שניה הייתי בחדר שלי, מצ׳טט עם מלי והנה אני במיטת ביה״ח, מה הולך כאן? 
״א..אמא...מ...מה...קר..קרה?״, אני נזכר שוב בקושי שמשום מה יש לי עכשיו
״אוי דריי!״, אמא שלי מטייפחת,״ כבר התחלנו לאבד תקווה! הרופאים אמרו שאם לא תתעורר בעשרים וארבע השעות הקרובות הם יאלצו לנתק אותך מהמכשירים!״
אבא שלי נכנס ואיתו צוות רפואי שמתחיל לערוך עליי בדיקות. לבסוף הוא יוצא ומשאיר אותי עם ההורים שלי. 
״מישהו מוכן להסביר לי מה הולך כאן?!״, אני מגלה שהטיפול שהצוות שם לי בפה משפרים את יכולת הדיבור שלי
״כן״, אבא שלי אומר בענייניות,״ מצאנו אותך בחדר שלך ישן. בהתחלה לא דאגנו אבל כשעברו השעות ואתה לא התעוררת התחלנו לחשוד שמשהו לא קרה. לא משנה מה עשינו לא התעוררת אז לקחנו אותך לביה״ח שם התברר שהמוח שלך היה נמצא במין מקום אחר, הרופאים אמרו שהמוח שלי. כאילו היה נמצא במציאות אחרת. בגלל זה המכשירים שכאן גרמו לגוף שלך לתפקד״
״כמה זמן אני כאן?״, אני שואל אחרי שקט ארוך
״שבוע״, אבא אומר.
״קרה משהו מעניין בזמן הזה?״, אני שואל ביובש
״לא אצלנו, ואצל החברים שלך אני לא יודע. אבל יש מישהי מהכיתה שלך שכל יום באה, למעשה השעה הקבועה שלה היא עוד חמש דקות״, אבא הסתכל בשעון ואני נמלאתי התרגשות בגלל ההתרגשות שבפגישה עם מלי. בטוח שזאת מלי.
״היא נראית מאוד נחמדה אתה יודע?״, מא שלי פולטת פתאום כשהיא נרגעת
״למה את רומזת?!״, אני חוקר אותה,״טוב, לא משנה! אתם עדיין פה! צאו אני רוצה קצת זמן איכות עם החברה שלי!״
״אוי, זוכר כשאנחנו היינו צעירים כאלה?״, אמא שלי שואלת את אבא שלי ונמרחת עליו
״כן״, אבא שלי נושק לה והעיניים ביניהם מתחילים להתחמם. זה מה שאני שונא אצל ההורים שלי הם לא שמים לב לדברים כאלה,״החוצה!״, אני צועק והם באמת יוצאים בסופו של דבר אחרי שאיימתי שאני יצלם אותם ויעלה את זה ליו-טיוב. אחרי שהם יצאו התחלתי להרגע וניסיתי להתארגן לפגישה עם מלי. ואז שמעתי חריקת דלת. התבוננתי בדלת בציפייה מצפה לראות את מלי. אבל זאת הייתה קייט.