דיימונז(שדים)- פרק 34

בעל הברדס השחור מזמן לשני לשחרר והוא עוזב את סאם. חומת האש שעטפה אותי מתחילה להתפוגג וסאם נופל על הרצפה.
״סאם? סאם?״ אני רצה אליו ומנסה להעיר אותו. ״סאם!״
אבל הוא לא קם.
״הוא יקום בעוד מספר שעות. כדאי שלקחי אותו למרפאה.״ האדום אומר לי והם יוצאים.
אני כורכת את זרועו של סאם סביב כתפי ומרימה אותו. אני מחזיקה אותו חזק והולכת. הוא קצת נגרר אחריי, וזה כבד אבל אני מתגברת. אנחנו ממשיכים ללכת ולבסוף כשאנחנו מגיעים למרפאה השמש כבר יורדת מהשמיים, מפנה את מקומה לירח. שני בחורים חסונים מגיעים ולוקחים ממני את סאם. בהתחלה אני לא נותנת להם, אבל בסוף נכנעת. הם שמים אותו על מיטה לבנה מוצעת ואני מתיישבת לידו. איש זקן אחד ניגש אלינו, ״אז מה יש לנו כאן?״ הוא מחייך אליי.
״אני לא יודעת...״ אני ממלמלת.
״אז אני מניח שמה שנשאר לנו זה לבדוק אותו, אה? מה את אומרת?״ הוא ממשיך לחייך אליי ומביא כל מיני מכשירים שלו. הוא מתחיל לבדוק לו את הנשימה, הראש והחזה.
״הוא סובל מתופעת לוואי של כשפות דם עליו. את יודעת על זה משהו במקרה?״ הוא שואל אותי.
אני מהנהנת בשקט.
״את יודעת שאסור לכשף כאן תלמידים אחרים.״ הוא ממשיך ואני מהנהנת שוב. 
 ״חוששני שעליי ליידע את המועצה על זה.״ הוא אומר ובוחן את התגובה שלי.
״טוב, אני ישאיר אתכם כאן לבד, טפטפי לו את זה כל שעתיים ושימי את זה על המצח שלו,״ הוא נותן לי פיסת בד רטובה ובקבוק קטן עם נוזל, ״וזהו. ייקח לו קצת זמן להתאושש, הוא צריך לנוח ולהרגע מהמקרה.״
״מה בעצם קרה לו?״ אני שואלת כשהרופא מתחיל להתרחק.
״תופעת לוואי של כשפות דם.״ הוא מסתובב אליי ואומר שוב, ״המוח נותן את הפקודה לעשות ככה, הגוף עושה אחרת, המוח אומר להתנגד, לא הגוף ממשיך בשלו...זה יוצר מתח טראומטי בגוף ובנפש שהתרופה היחידה בשבילו היא לנוח ולהרגע. לתת למוח להבין שיש לו שוב פיקוד על הגוף.״ הוא מסביר ומחייך אליי בניסיון להרגעה ואז פונה והולך. אני מסתכלת על סאם ונאנחת. 
אחרי כמה זמן אני נזכרת בהוראות הרופא ומטפטפת לו את הנוזל ושמה על מצחו את הבד. שום תזוזה מצידו. אולי רק הגוף נרגע טיפה.
אני ממשיכה לשבת לידו וכבר שעה עוברת וכלום לא קורה. לפתע הדלת נפתחת במהירות וקטרין מתפרצת פנימה.
״סאם? סאם!״ היא רצה לעבר המיטה ומתיישבת לידה, ״סאם מה קרה לך?!״ היא מתחילה לבכות עליו.
״מה עשית לו?״ הוא מפנה אליי מבט שנאה אחרי הרבה זמן שסעם לא מגיב,״ תעני לי מפלצת!״
״לא עשיתי לו כלום, אני נשבעת!״ אני מתגוננת.
״אז את אומרת שהוא סתם שוכב כאן חסר הכרה?!״ היא צועקת עליי בהיסטריה ודמעות מציפות את הפנים שלה.
״לכי מכאן מפלצת! לכי! תעזבי את סאם! את לא רואה שאת רק פוגעת בו?!״