דיימונז(שדים)- פרק 35| חלק ב׳

״סבתא?!״ אני שואלת, לא מאמינה.
״כן, אנדי?״ היא משיבה לי שאלה.
״אההה...מה?...איפה אנחנו?...איך אני אמורה לדעת שאת סבתא שלי?״ 
״זה הרבה שאלות, חומד...״ היא מחייכת אליי,״תביטי לתוכך...את מאמינה לי שאני סבתא שלך?״
אני מהנהנת.
״את רוצה לדעת איפה אנחנו?״
אני מהנהנת בשנית.
״אנחנו במימד המעבר,״ היא מסבירה,״המימד  שבו מתבצע המעבר בין המימד הבא לבין מימד החיים.״ 
״אז...אני מתה?״ אני שואלת את השאלה המתבקשת אחרי הרבה זמן של שתיקה.
היא מצחקקת,״לא חמודה, אני זימנתי אותך לכאן...״
״בשביל מה?״
״מה קרה את לא שמחה לראות את סבתא שלך שוב?!״ היא מחייכת.
לא ראיתי אותה בחיים.
״נכון, את באמת לא ראית אותי...״ היא עונה למחשבותיי ומקפיצה אותי.
היא שוב צוחקת את הצחוק הזהשלה,״כן, חמודה, אני יכולה לקרוא כאן את מחשבותייך״
׳אז למה אני צריכה לדבר?׳
״כי זה נחמד לשמוע את הקול שלך...מדברת איתי...״
׳אני יכולה לקרוא גם את המחשבות שלך?׳
״לא, אני מוגנת כאן...״
׳מפני מה?׳
״בבקשה תחזרי לדבר! אני רק רוצה לשמוע שוב את קולך!״ היא מתחננת בפניי.
אני מנסה אבל מגלה שקשה לי פתאום לחזור לדבר כאן אז ממשיכה עם המחשבות,׳את נפגשת גם עם סבא?׳
הבעת הפנים שלה משתנת במהירות,״לא! א-אני לא יכולה...הוא כבר במעמד הבא...״
׳הטאיווינים לא נמצאים במימד המעבר?׳
״לא כולם,״ היא מחייכת אליי,״אבל אנדי, את צריכה לזוז...אני יהיה איתך...בואי לכאן יותר פעמים...״
היא אומרת.
והאור הבוהק שוב מקיף אותי.
ברגע הבא אני מוצאת את עצמי ליד בריכת המים כשפרצופים מוכרים מסתכלים מעליי מודאגים.