דרכינו נפרדו כך... - פרק 9

"איימי! חכי רגע" ג'וש קרא לי. "מה את עושה?". "זה חייב להיות פה..." אמרתי, פתחתי את כל המגירות, חיפשתי בכל פינה. "מה חייב להיות פה?" ג'וש שאל. "מי הוא, סוכן 7.89". "רגע!" ג'וש קרא, "את בסוף תתחרטי על זה..." "על מה?!" קראתי בקול "על זה שאני אהרוג את מי שהרג את אמא שלי? הדבר היחיד שחייתי בשבילו? לא אני לא אתחרט על זה...". ג'וש ניסה לעצור אותי, הוא אחז בידי. הרגשתי את ידו החמה, ליבי כמעט נמס ואז חזרתי למציאות, "תיתן לי לעשות את זה!" צעקתי "לא" ג'וש צעק "אנחנו, אנחנו נעשה את זה ביחד". הבטתי בעיניו הירוקות, צבע העיניים האהוב עלי. "א-אני" מילמלתי. 'תשלטי בעצמך' אמרתי לעצמי 'חכי לרגע הנכון' חזרתי שוב. "את מה?" ג'וש שאל, "אממ, כלום..." עניתי "אני פשוט אוהבת עיניים ירוקות, כן...". ג'וש התחיל לפתוח את המגירות, "מה אתה עושה?" שאלתי, "אהה, כן. צריך למצוא אותו..." חיפשנו במשך שעה, עד שמצאתי מעטפה גדולה שעליה היה רשום: 'סוכן 7.89' "הנה!" אמרתי, פתחתי את המעטפה, היה שם תצלום של איש צעיר, עם עיניים שחורות ושיער שחור. ג'וש ראה את התצלום של הבן אדם, הביט בי ולקח את הדף השני, עם הפרטים עליו. "זה, זה לא יכול להיות..." הוא מילמל. "מה קרה?" שאלתי. "לא, הוא לא..." ג'וש אמר, הוא נראה חולה פתאום. "מי זה? אתה מכיר אותו?". "כ-כן זה..." קולו של ג'וש נשבר. הוא נפל על הרצפה, דמעות עדינות זלגו מעיניו, "זה הוא.." ג'וש אמר, הוא התנשף בכבדות, "זה..." לג'וש כבר נגמר הקול, לראות אותו במצב כזה היה קשה מנשוא. קול חזק נשמע מאחורה, הסתובבתי מהר, הדלת התחילה להיפתח...