הדמות שמאחוריי המראה- פרק 2

ירד גשם באותו היום, אני אוהבת גשם, מאוד. הטיפות טיפטפו אחת אחריי השני, כאילו הם באות לפי איזשהוא סדר שתכננו שם למעלה. ואני הבטתי בטיפות הקטנות האלה שנופלות מהשמיים בשקט וניסיתי להתרכז ולחשוב.
מה קרה אתמול בלילה? מה היו הקולות האלה? לרגע אחד חשבתי שאחותי ניסתה לעבוד עליי באותו לילה אבל אז אמרתי לעצמי שראיתי אותה ישנה, אז זה ממש לא ייתכן.
אבל מי ירצה לעבוד עליי? מי?. אף אחד לא גר קרוב אליי, אני מרגישה ממש באי נטוס איפושהוא באוקיינוס, בלי חברים, בלי מישהו בגילי, רק אני, לבד, והספרים, אהה והמחשב. החטפתי מבט מהיר למחשב שהיה כבוי ואז הבטתי שוב בחלון ואז במיטה, ואז שוב בחלון. אחותי נכנסה לחדר ועל פנייה ראיתי שהיא באה להציק לי ובו זמנית גם לעודד אותי, היא התחילה בציחקוק ואני רק התעלמתי והבטתי עדיין בחלון "בואי נשחק!" שמעתי אות צועקת מאחוריי "אין לי כוח" מילמלתי ואז היא צצה פתאום מולי וניסתה לדחוף אותי למגירות המשחקים "נו בואי כבר!" האמת שהרגשתי באותו זמן כמו זומבית שדוחפים אותה והיא מתנדנת על המקום. "סנדרה.." מילמלתי ואז הבטתי שוב בחלון "אין לי כוח, מה לא ברור?" ואז שמעתי אותו מייללת ואז צועקת "אני אומרת אותך לאמא!" ואז רצתי אחרייה, אני לא רוצה עכשיו צרות.
***
"במה משחקים?" אמרתי בקול משועמם "במשחק חשיבה!" היא קראה באושר.
"נו באמת.." מילמלתי כשראיתי את משחק הקלפים "חלומות" על השולחן.
"קדימה! את מתחילה!" הרמתי את מבטי אלייה וראיתי שהיא נראת משועשעת מתמיד "אוקיי" אמרתי ואז בא אח שלי הקטן "אני גם רוצה לשחק!" קרא ואז רציתי לדפוק ת'ראש בקיר "נו באמתתת!" ואז סנדרה הביטה בנעם ואמרה "אני משחקת איתה עכשיו!" נו באמת! עכשיו אני גם צעצוע, או משרתת??.
"אני רוצה לשחק איתכם!" קרא נעם והתחיל לבכות ואז רצה לאמא שלי "אני רוצה לשחק איתם!" שמעתי אותו אומר ואז נאנחתי והבטתי בה "תתחילי".
התחלנו לשחק ואז כשלקחתי קלפים מהקופה היא קראה בכעס "את לרחת הרבה מדי!" ואז התעוררתי ואמרתי "לא נכון! אלה חוקי המשחק! אני אמורה לקחת עכשיו חמישה קלפים!" ואד התחלנו לריב ונעם בא במבט החמוד שלו והחזיק בידו משחק פאזל "בואו נשחק בפאזל!" אמר ואז אני אמרתי לסנדרה "אני מעדיפה פאזל מאשר קלפים" קמתי ממקומי וניגשתי לאח שלי הקטן והלכנו לשחק בפאזל "היי! ומי יעזור לי לסדר?!" הסתובבתי כשראיתי אותה כועסת. "נו באמ-" אמא קטעה אותי כשהיא חלפה על פניי ומיהרה לומר לאחותי "אני אעזור לך. ארנלה תשחקי עם נעם" הוצאתי לסנדרה לשון והיא נראתה כועסת ואז נעם משך בידי והבנתי שהוא כבר חיכה מספיק והגיע הזמן לשחק.