החיים הם כמו משחק שחמט - פרק 1

"אז מה רצית להגיד לי?" שאלתי את דן שנראה דיי נבוך.
"רק רציתי לומר לך שאת... מוצאת חן בעייני..." אמר דן וחייך.
"באמת?" שאלתי.
"כן..." אמר דן והוסיף: "רוצה להיות חברה שלי?".
"אני אשמח" אמרתי לדן כי גם לי היו רגשות אליו כבר דיי הרבה זמן.
"היי רינה, רוצה ללכת לקניון ב..." אמרה חברתי גל שעברה במקום.
"וואו... זמן לא טוב..." תיקנה את עצמה והסתובבה.
אני הייתי ממש שמחה שזה בא ממנו, שהוא באמת רוצה להיות החבר שלי.
כל היום שמחתי והתרוצצתי בביתי כמו משוגעת.
"מה יש לך?" שאל אחי הגדול רונלד.
"יש לי חבר, בניגוד אליך..." אמרתי.
"הא! חוצפה של נוער... תקשיבי ליידי... לי יש חברה מ-מ-ז-מ-ן!" אמר רונלד ונופף בשיערו השחור.
"פחחח, היא בטח עיוורת" אמרתי.
"תצחקי כמה שאת רוצה... לא אכפת לי..." אמר רונלד אחי ולעג לי.
"טוב, בזמן שתלך לג'ונגל שאתה קורא לו "חדר שינה" אני הולכת לאכול את מה שנשאר מהפיצה שלי" אמרתי.
לא עבר הרבה זמן ונשמעו נקישות בדלת.
הסתכלתי דרך העיינית, לא היה אף אחד.
אז שוב נשמעו נקישות.
פתחתי את הדלת כי אין לי כוח למתוח.
"תתרמו לנו כדיי שנקנה כרטיסים להופעה של להקת בנים?" שאלו שתי בנות.
"איזה להקה?" שאלתי.
"חשמל כחול" אמרו הבנות.
"פחחח תעבדו בתור בייביסיטר, כרטיס עולה איזה 3,000 ש"ח!" אמרתי וסגרתי את הדלת.
הייתי עסוקה בלעשות את שיעוריי הבית עד שמוקי אכל לי את הדף.
כעסתי.
~~~~~~~~~~~~~~בבית הספר~~~~~~~~~~~~~
"טל - שיעורי בית" אמרה המורה.
"הכלב אכל לי את שיעוריי הבית" אמרתי וחייכתי.
"ואת מצפה שאאמין לזה?" אמרה המורה.
"אני רצינית!" אמרתי אך המורה לא האמינה, לא הצלחתי לצאת מזה...
בהפסקה חיפשתי את דן, מצאתי אותו משחק שחמט נגד ילד אחד.
"אתה חובב שחמט?" שאלתי.
"כן, אף אחד לא מנצח אותי בזה!" אמר דן.
"תן לי לנסות..." אמרתי כשאני מעיפה את הילד ההוא מהכיסא.
"אך! זה כואב!" אמר הילד.
"תתמודד!" אמרתי וסידרתי את חיילי.
"הלוואי שיכולנו באמת להיות בתוך המשחק..." אמר דן.
"או, זה ברור שזה בלתי אפשרי..." אמרתי.
עמדתי מול דן, פנים מול פנים.
אז, התחלנו לשחק כשבאמצע מישהו התקרב ואמר: "עצרו הכל! יש בעיה גדולה! אסור לכם לעשות את זה!".