היומן של נטע - פרק 9

22/5/11
08.1
רון פתח את הדלת של הספרייה, התנפלתי עליו והכרחתי אותו להתיישב.
סיפרתי לו את מה שקרה אתמול.
הוא שאל אם זה קל כל כך, ועניתי שזה מה שאני חשבתי. אבל חייבים לברר את זה.
מה אם מי שהיה שם היה פושע? או עוד מישהו שמחפש אחרי האוצר?
אנחנו חייבים להגיע אל האוצר במהירות. זה כבר עניין אישי.
עדי נכנסה וצחקה ואמרה שאנחנו נראים כמו שני זקנים שמתווכחים. טוב התווכחנו, אבל לא היינו זקנים. רון אומר שצריך להניח לזה, אם מעורב בזה פשע הוא לא רוצה להיות אחראי.
שאלתי אותו עם הוא מעדיף שפשוט ננטוש את כל מה שקרה ונשכח מזה. הוא אמר שהוא מצטער אבל כן.
קמתי בכעס ממקומי ויצאתי החוצה.
כמובן, הוא רץ אחריי ואמר שהוא מצטער. אני לא יודעת מה עדי אמרה לו אבל הוא הקשיב לה.
אמרתי לו שאנחנו חייבים לברר מי היה שם, הוא שאל אם לא פשוט יותר שנפנה למשטרה.
"מה נגיד להם?" שאלתי "מישהו פרץ לעליית בגג שלנו, הוא מחפש אחרי אוצר שעבר בדורי דורות במשפחה ו..." שנינו הבנו שזה ממש מפגר. צריך לתפוס את הגנב בעצמנו.
רון שאל אם הוא יכול לברר עוד קצת על השער שאבא שלי הזכיר, קצת מוזר לחשוב שזה יהיה קל כל כך.
קבענו שכולם מגיעים בשש אליי ושנראה מה השער הזה עושה.

18.35
יצאנו לחדר והבטנו מסביב. חיפשנו את השער שאבא שלי דיבר עליו במשך חצי שעה.
רון שאל אם יכול להיות שעל זה אבא שלי דיבר. הוא נעמד מול שער שהיה ממש מאחורי הבית, הוא נראה אטום, כאילו לא השתמשו בו שנים. זה כנראה היה נכון. הוא היה חלוד, ולא הצלחתי ללחוץ מספיק חזק כדי שהידית תרד ונוכל לפתוח את השער.
רון שאל מה אנחנו עושים. עדי אמרה שהיא צריכה ללכת ושנעדכן אותה. אני הבטתי ברון. שאלתי אותו אם הוא רוצה לוותר. הוא אמר שאין מצב, שנעשה הכל כדי לנסות.
הבטתי בשער שוב, ניסיתי ללחוץ על הידית. פתאום קלטתי שאני ממש מפגרת הרי יש לנו מפתח! השער בטח נעול!. הוצאתי את המפתח מכיסי וסובבתי את השער. אבק וחושך היה הדבר היחיד שקיבל את פניי. "שנכנס?" שאלתי. רון רק הביט קדימה ואז הנהן.