המורה הקוריאני שלי - פרק 14 - חלק ב'

אני, שלא קניתי את המילים שלו, יצאתי במהרה אחריו והסתכלתי עליו עצבנית "היי, אתה חושב שאני טיפשה? אני שמעתי מצויין! היא הזכירה את ג'ונג צ'ה ואתה החוורת!" הסתכלתי על פניו החיוורות והוא חייך אליי "לא, זה הצבע של הפנים שלי.." הוא ליטף את פניו והתלהב מהמראה שלו.
"ג'יי הון!" הרמתי את קולי מעט "אני לא צוחקת! מה שמעת??" התעצבנתי עליו כל כך.
"אני לא חושב שאת צריכה לשמוע את זה ממני..תשאלי את ג'ונג צ'ה, או את אמא שלך.."
הסתכלתי עליו במבט עצבני והוא רק נשאר עם חיוך ענקי שהתפרש על פניו "אתה.." הוא עיצבן אותי כל כך שרציתי לגרום לפנים שלו להתנפח יותר.
"מגייי..." שמעתי את קולה של סו יונג שרצה לעברי עם חיוך ענקי על פניה "זה סופי!" היא חיבקה אותי "את עומדת להיות אחותי החורגת!" היא נשמעה נלהבת כל כך.
ג'יי הון הסתכל עלייה וכיווץ את פניו. הוא נשך את שפתיו ונראה לחוץ. לאחר מכן הוא משך את סו יונג לכיוונו והחל לצחוק "היי..סו יונג" הוא חסם את פיה וחייך אליה "את יודעת, השיעור שלך התחיל לפני כמה דקות!" החיוך נמחק מפניו והוא הסתכל עלייה במבטו הרציני "תיכנסי לכיתה!" הוא סימן לה בעיניו להיכנס פנימה.
היא הורידה את ידיו מפניה ונראתה מאושרת "המורה.." היא הסתכלה עליו וריחפה בשמיים מהעובדה שהוא נגע בה.
"סו יונג..על מה את מדברת.." לא הבנתי מה היא מקשקשת על אחיות חורגות והתחלתי להילחץ מההתנהגות המוזרה של ג'יי הון.
"לא שמעת?" היא נראתה המומה "אבא הציע.." היא לא סיימה לדבר וג'יי הון שוב חסם את פיה "חה חה חה.." הוא החל לצחוק בקולי קולות "אמרו לך שהשתיקה מועילה לפעמים?" הוא לחש לאוזנה של סו יונג.
"נישואים.." התנשמתי בכבדות "הוא הציע לה נישואים.." הסתכלתי על פניו ההמומות של ג'יי הון ועל פניה המאושרות של סו יונג והחזקתי את ראשי.
"מגי.." ג'יי הון שיחרר את אחיזתו מסו יונג וכיווץ את מצחו וסו יונג הסתכלה עלינו כלא מבינה.
"זה מה ששמעת בחדשות.." הסתכלתי עליו במבט מאוכזב.
"חשבתי שאת צריכה לשמוע את זה מהם.." הוא נאנח והסתכל על פניי ההמומות.
"אני לא מאמינה.." הסתובבתי והתחלתי להתקדם באיטיות חזרה לכיוון העיר.
"לאן את הולכת?" ג'יי הון הגיע בעקבותיי ועצר אותי.
"תעזוב אותיי!!!!" צעקתי עליו ושחררתי את ידו מידי "נמאס לי מכולכם! נמאס לי מאמא שלי!" הסתכלתי עליו בעיניים בורקות והרגשתי פגועה מהכול ומכולם "אני חוזרת בעוד שבוע עם ארי וליסה ולא מעניין אותי מה היא אומרת! היא ממילא זרקה אותי מהבית שלהם, הכול היה מתוכנן.." גיחכתי והמשכתי ללכת בלי לדעת לאן.
"את תלכי לאיבוד.." הוא צעק לעברי אבל המשכתי ללכת בלי להקשיב לו "תעשי מה שאת רוצה!" הוא אמר בעצבנות והכניס את ידיו לכיסי מכנסיו באודו מתקדם לכיוון בית הספר.
התהלכתי ברחובות סיאול, עם רגל צולעת וכאבים בחזה. הרגשתי את ראשי מתפוצץ וכל הכובד הזה שהייתי צריכה לסחוב איתי, כל האכזבות והכאב שאפפו אותי גרמו לי להרגיש חלשה יותר מרגע לרגע.
"אבא, מה אני יעשה?" התיישבתי על הספסל הראשון שראיתי והרגשתי את הדמעות חוזרות לעיניי "למה אני מרגישה כל כך רע? איך אמא יכולה לשכוח מהבת היחידה שלה ולהחליט לבד החלטות כאלה? היא לא חושבת מה זה עושה לי?" הנחתי את ידיי על פניי והתייפחתי באמצע רחובות סיאול.
"נמאס לי מכל זה. נמאס לי מקוריאה. נמאס לי מהסיפור עם ג'יי הון ומג'ייק. פשוט נמאס לי מהכול! בא לי פשוט לקחת את הרגליים ולברוח למקום שאף אחד לא ימצא אותי.."
קמתי מהספסל והתקדמתי יותר לתוך השוק שבו היינו אני וג'יי הון. הסתכלתי על החניות שעברנו וראינו יחד ולאחר מכן הגעתי לקוריאני המבוגר שהכין את האורז באמצע השוק. הסתכלתי עליו והוא עבד לצד אשתו, הם נראו מאושרים יחד. חשבתי על הזמן שבילינו כשהגענו לכאן ועל הרגע שמשקפיי השמש שלו נפלו ונאלצנו להסתתר.
המשכתי להתקדם לכיוון הסמטה שבה עצרנו והסתכלתי על המקום שבו התחבאנו. חשבתי על הוויכוחים האין סופיים שלנו ועל השוני העצום בנינו.
"היי.." ראיתי קוריאני אחד שנראה שתוי מתקדם לעברי ומחייך אליי. הוא התחיל לדבר בקוריאנית והתקדם לכיווני.
הסתכלתי מסביבי וראיתי עוד ארבעה בחורים מתקדמים לעברי ומצחקקים זה עם זה בעודם בוחנים אותי מכף רגל ועד ראש.
אחד מהם התחיל לגעת בי ואני, שפחדתי נורא מתגובתו, הזזתי את ידו "מה נראה לך שאתה עושהה??" צעקתי עליו.
הוא הסתכל עליי המום ולאחר מכן החל להתגלגל מצחוק "היי.." הוא סטר לי ונראה עצבני "תעזי לעשות את זה שוב ואת מתה!" הוא הצמיד לצווארי סכין קטנה והסתכל עליי במבט שטני.
"תזיז את זה ממנה.." גבר עם בד שחור שכיסה את פניו הסתכל עליהם ונראה עצבני.
"זורו?" הסתכל עליו הבחור שהיה על ידי והתגלגל מצחוק "היי, אתה לא רואה שאתה קצת מפריע?"
"אני לא יחזור על זה עוד פעם. תזיז את זה ממנה, או שתצטער על זה!" הבחור במסכה המשיך להסתכל עליו בעוינות.
"תהרגו אותו!" הגבר שהחזיק את הסכין והיה לידי הסתכל עליו במבט עצבני. והגברים שהיו איתו התחילו להכות את הבחור במסכה שהתחמק מהם והחל להכות אותם ולשתק אותם ברגע. ארבעה גברים מול גבר אחד והבחור במסכה גרם לכולם לשכב על הקרקע ולאבד הכרה.
הבחור שעמד על ידי נראה המום והצמיד לגרוני את הסכין. אני הסתכלתי על הבחור במסכה מבוהלת וזה נראה מבוהל גם הוא "אתה רוצה כסף? אני יכול להביא לך כמה שתרצה. רק בבקשה, אל תפגע בה.." הוא סינן מבעד למסכה והבחור שהחזיק אותי גיחך והצמיד אותי אליו "אם תתקרב, היא תמות!"
"הנה.." הבחור במסכה הוציא כמה שטרות וזרק אותם לעבר הבחור שהחזיק סכין בצמוד לגרוני החשוף. זה התכופף כדי לקחת את הכסף והבחור במסכה התקדם אליו במהירות והצליח לשתק גם אותו ולגרום לו לאבד את ההכרה.
לאחר מכן הוא תפס אותי והתקדם איתי לכיוון היציאה מהשוק באודו מתקשר למשטרה ומודיע להם על האנשים האלה.
"חכה.." עצרתי אותו ופחדתי להתקדם איתו "מי אתה?"
"את לא מזהה אותי? אני זורו!" הוא צחק והמשיך לגרור אותי לכיוון המכונית שלו.