משפחה בין כוכבים: פרק 13: תחרות הסודות חלק ב' - נקודת המבט של נוגה

*הפרק הזה שונה מהאחרים, בפרק הזה נקודת המבט היא של נוגה*.


"איזה סוד !" אמר שמש. "מחיאות כפיים על האומץ !"
כולם מחאו לי כפיים ואני התחלתי להסמיק. כן, זה מביך.
הסתכלתי על ארץ – הוא נראה מאוד מאוכזב. אולי זה פגע בו ? חששתי שזה יקרה...!
נגשתי אל ארץ. "היי" אמרתי לו. "היי..." הוא ענה. "אתה נראה עצוב. למה? אין לך עוד סוד?"
הוא נעץ בי מבט חשדני. "מה... קורה בינך לבין ה'חבר' שלך?"

אני נדהמתי. "זה מה.. שאתה חושב עליי?" שאלתי אותו. "אתה חושב שאני אבגוד בך?"
"אני מקווה מאוד שלא" הוא נאנח. "אבל משום מה – נראה לי שכן".
שוב הוא שלף אליי את המבט הזה. "אבל... אני אומרת לך, אני אוהבת אותך..". אמרתי לו בתקווה שהוא יאמין הפעם. "אני מקווה מאוד" הוא ענה שוב והלך משם.
אני נשארתי לי שם וישבתי מתוסכלת. הסתכלתי אחורה וראיתי את חמה ניגשת אליי.
"מה קרה בינך לבין מאדים" שאלתי אותה. "זהה... עזבי, כבר היה תורך?" היא ענתה בזמן שנהייתה אדומה. "אה..." "כבר היה תורך?!" היא שאלה שוב. "כן..." אמרתי לה. "נו?? ומה סיפרת??" היא שאלה בסקרנות רבה.
"זה סוד בינינו? זה סוד שאני יודעת עליו? תספרי לי !"
אני נאנחתי לי. "ספרתי על החבר שאני מתכתבת איתו" אמרתי. "אז למה הפרצוף העצוב?" היא שאלה. "בגלל שארץ חושב שאני מנהלת איתו רומן..!" עניתי לה בעודי מתחילה לבכות קצת.
"אוי..." היא השיבה לי. "זה... בהחלט..מסובך" אני דמעתי עוד קצת ולבסוף הפסקתי.
"איך אני יכולה להוכיח לו שאני אוהבת אותו?" שאלתי את חמה.
"טוב.. אפשר לבצע ניסוי קטן" היא אמרה בקול זעיר. "והוא? תמשיכי ..." עניתי בסקרנות.
"את יכולה לספר לכולם על סוד ה'אהבה' בינך לבין ארץ, והוא השתכנע מזה"
וואו ! זה רעיון טוב. "לא חשבתי על זה ..! תודה לך, חמה" עניתי לה בהתעודדות.
"בטח, למה יש חברים? במקרה הכי נורא – אני יכולה להמציא מכונה לאיבוד זכרון" היא צחקקה.
"אין צורך" צחקקתי לעברה חזרה בעודי מנגבת את הדמעות שהיו על פניי. "אני אטפל בזה בעצמי".

"רגע ! שכחנו מישהו שעוד לא סיפר לאף אחד סוד !" שמש אמר. כולם חשבו לרגע וענו יחד:
"אורנוס !" "אורנוס – גשי הנה !" אמר שמש.
אורנוס עמדה מול כולם. "אהה... לי.. יש סוד." היא אמרה. "אני אוהבת ארנבים !!"
כולם כבר יודעים את זה, איך לא? היא כל הזמן אומרת את זה כשהיא לחוצה או מהופנטת.
"וואו ! ללא ספק את עולה לשלב הבא !" אמר שמש.
"ואיתך יעלו... צדק, נוגה, מאדים, נפטון וארץ" הוא אמר.
"על פי מה ?!" שאל אותו פלוטו. "על פי מה שאני חושב". שמש ענה.
"נהדר !" חשבתי לעצמי. עכשיו אני אוכל לחשוף את הסוד שלי בפניי ארץ !
"נתחיל איתך נפטון" אמר שמש בעודו מפהק מרוב שעמום.
"פעם אני... פרצתי לביתו של צדק בשביל לגנוב ממנו גבינה. אני מצטער צדק".
זה היה כבד לכולם, חוץ מלצדק עצמו. "זה לא משנה לי – הרי אספקת הגבינה שלי לעולם לא תגמר, שכחתם?" הוא אמר.
"סופסוף סוד נורמלי !" אמר שמש. "אני מקווה שעוד נמצא הרבה כאלו."
"עכשיו תורו של ארץ" הוא הוסיף. "בוא הנה".
אני מאוד פחדתי שארץ יגיד משהו לא לעניין הפעם.
"הסוד שלי הוא שאני לא צריך להיות עבד של נוגה. אני עושה עבורה יותר מדי, והיא לא מעריכה את זה. עד שהיא גם הסכימה להיות חברה שלי – לקח זמן מה. את האמת? אחרי כל מה שעשיתי בשבילה אני מרגיש פגוע כי היא בוגדת בי. ולכן – לא. אני כבר לא חושב שאני מרגיש רגשות כלפיה."
כולם התפלאו וסיבבו את פניהם לעברי. "איך יכולת?!" לחשה לי חמה. "אבל אני לא !" אמרתי לה בחזרה. "אהה... נכון." היא ענתה לי. "וואו, זה היה משכנע !"
הסתכלתי על ארץ, הוא הסתכל עליי. שנינו הבטנו זה בזה במבט עצוב ולבסוף הסתרתי את פניי והתחלתי לבכות. איזה יום נורא זה...
"כן, כן. סיפורי אהבה" אמר שמש בשעמום. "אולי מישהו פה רוצה לגלות לנו סוד חשוב..?"
"צדק ! בוא הנה." הוא הוסיף.
צדק קם מול כולם. "חלק מהירחים שלי הם... מטאורים" אמר צדק.
"מהההההההה?!?!?!" כולם ענו בבת אחת.
"וואו, איזו התקדמות ! צדק – אתה עולה לשלב הבא!" אמר שמש.
"נוגה, עכשיו תורך".
אני קמתי ממקומי וניגבתי בזריזות את דמעותיי.
"אני לא בגדתי בארץ" אמרתי. "אני לא מנהלת רומן – אני רק מתכבת. וזה בסדר, לא?
אם ארץ חשב שאני כל כך לא נאמנה לו – אז הוא טעה. ובגלל שהוא חושב עליי בצורה כזו, אני בספק אם אני רוצה שנחזור להיות חברים"
אף אחד לא הגיב. גם הסוד שלי היה כבד.
"לעזאזל !" אמר שמש. "נוגה, ארץ, אין מצב שאתם עוברים – שניכם משעממים".
לי לא היה אכפת. אני מעדיפה לא להשתתף בתחרות הזו מאשר לגלות דברים נוראים יותר ויותר.
"טוב... עכשיו נשמע את אורנוס שוב" הוסיף שמש.
"אני עגולה" היא אמרה. "זה הכל. היה קשה לדבר על זה איתכם"
לכולם יש חשש שבימים האחרונים אורנוס השתגעה לחלוטין.
"אורנוס, זה היה מרגש – אבל יש בגמר מקום רק לעוד אחד". הוא אמר.
"מאדים – גש אלינו. אם הסוד שלך יהיה טוב מספיק, אתה עובר ואורנוס תפרד ממנו".
מאדים קם ואמר בקול חלש: "אני.. כתום."
כולם השתגעו עכשיו ! "ואני חשבתי שאתה אדום !" צעק צדק.
"כן, הרי שמך הוא 'מאדים' מהמילה אדום !" הוסיפה חמה.
"יא עגבנייה" הוסיף פלוטו.
"עגבנייה תמימה" הוסיף לו אייל שני שנעלם שנייה אחרי.
שמש בכה ואמר בקול צרוד: "מאדים – אין צורך לגמר, כולם החליטו פה אחד שאתה מנצח בתחרות כולה ! אתה פשוט הדהמת אותי, לא ידעתי שאתה מסוגל לזה !"
"אתה זוכה לחופשה בגלקסיית המשולש !" הוא הוסיף ומאדים קפץ מרוב שמחה.
אני נגשתי אל ארץ.
"אז... זה נגמר?" שאלתי אותו. "נראה שכן" הוא ענה.


המשך יבוא...