סיפור קצר לאחותי- פרק 2

אני חופרת לך? חס וחלילה! חח אני מצטערת שאני צריכה שוב לכתוב לך אבל אני פשוט חייבת. את  חושבת שהחברות שלך מתנהגות בסדר? הן מתנהגות כמו חיות מגן החיותתתתתת (בלי להעליב!!). אוי  אלוהים, עכשיו כשאני כותבת את המכתב הזה, חצי שעה לפני חצות, אני מרגישה שיכורה כי מחר מחכה לי עוד יום מלא עבודה. ולא שרק הייתי ליכלוכית ביומולדת שלך, גם הרגשתי רע, במקום לשמוח הרגשתי רע.
החברות שלך זרקו ניירות וצרחו בקולי קולות (מה זה פה, שוק?!) ובקיצור רציתי לקפוץ מהמרפסת ולברוח (למרות שאת יודעת שגם אם הייתי אומרת שאני אעשה את זה בחיים לא הייתי עושה).
ותגידי, מתי תפתחי כבר ת'מתנות?! אני מתהה!.
יש לי שאלה, את מעדיפה לקנות ולקרוא ספרים או להחליף בספרייה? התשובה היא כה ברורה [=.
את מאז ומתמיד היית בנאדם מחונך וטוב לב (כמוני!!) אני לא פרועה, וגם לא יותר מדי שקטה, לא חופרת  וגם לא יותר מדי מתחבאת מהאחרים, ואת בדיוק כמוני, טוב אולי קצת יותר חופרת.
כשאת קוראת את הסיפורים שלי הכי ראשונה, את תמיד רוצה לקרוא את הכל ואני מנענעת בראשי ואומרת "לא ולא!" ואת מתעצבנת וצועקת שרוצה המשך.
לפעמים אני פשוט יכולה לשבת מולך כל כך הרבה זמן ולרחם עלייך, אני לא יודעת על מה, על זה שקיבלת  99 ולא 100 במבחן, או כל דבר אחר.
שבוע הבא יש לי טיול (זוכרת?!) אוי אלוהים כמה אני מחכה לו והוא בעוד ארבעה ימים!! ישש!!. אני נזכרת שבפעם הראשונה שהיינו בכותל היה עם איזה חבר של אבא שלי שהיה לו בן בגילי, זה היה כשהייתי בת  חמש ואת שלוש או שאני שש ואת בת ארבע, אני לא זוכרת...
ראינו את הכותל ואפילו אכלנו שם, היה מדהים, אבל כמה חבל שזה היה שבת.
עכשיו אל תצעקי לי "ארנלה אני רוצה המשך!" כי אני אצעק לך "אני רוצה לישון! אני כולי חיוורת ועדיין  רושמת לך!"
אוהבת, 
ארנלה.