עיר עתידית - פרק 15 - עונה 2: החזרה לפנימייה!

עיר עתידית - פרק 15 - עונה 2: החזרה לפנימייה:
"מה? איך הגעתי לפה..." שאלתי, חצי לוחש ומבולבל. "רון!" המנהלת של הפנימייה קראה. חזרתי לאותו היום שבו הגעתי למושבת החלל. עצמתי את עיני והרגשתי כמה זוגות ידיים תופסות בי ומושכות אותי לעבר החדר הקטן שלי בפנימייה.הרגשתי מים ניתזים על פני אחרי שמישהו אמר "מים עוזרים להתעורר מעילוף". הרגשתי מסוחרר, רק לפני שנייה אורגון הרג אותי ופתאום אני שוב בשנת 1993. ואז נרדמתי.
"אני הייתי על מאדים, אורגון" גמגמתי. "זה בסדר" שמעתי קול אומר לי, זה היה הרופא של הפנימייה "הוא קצת הוזה, זה יעבור לו עוד יום יומים". "לא! אבל הכל נכון, אני הייתי בשנת 20,987 ואדיסון ו..." צעקתי (או כמה שיכולתי לצעוק). הרופא והמנהלת של הפנימייה יצאו מהחדר שלי והשאירו אותי שם, ישן.
הימים עברו לאיטם, כל יום חלמתי את אותו חלום, צעקתה של אדיסון ואז הבזק ברק, והחלום נגמר. כבר עבר שבוע מאז שחזרתי, ואז שבועיים ואז שלושה, כל אותו הזמן הרגשתי לא שייך, למרות מה שאמרו כולם שרק הזיתי, ידעתי שהכל קיים שם, בעתיד. שטום שוכב אלפי שנים ממני, מת. על הקרקע של מאדים. שאדיסון יהלי ואמה בטח נחטפו בידי אורגון. שהם תוהים כעת איפה אני ומחכים שאבוא להצילם. רציתי לחזור, לחזור לעולם השני שלי, למקום שידעתי שהוא הבית האמיתי שלי. למרות מה שחשבתי, כנראה שלונדון זה לא הבית שלי באמת. חזרתי לחיים הקודמים שלי בפנימייה, החיים של הפחד. בעתיד לא פחדתי, בעתיד הסתכנתי, לקחתי צעדים שלא לקחתי אי פעם לדעתי. בעתיד הרגשתי חזק ואמיץ יותר...