ז'אנר: סיפורים בהמשכים
5 תגובות
עיר עתידית - פרק 16 - עונה 2: שלושת הטומים!
עיר עתידית - פרק 16 - עונה 2: שלושת הטומים!
חודש עבר, מאז שחזרתי לשנת 1993. למרות כל הניסיונות של הפסיכיאטר עדיין לא השלמתי עם זה שלא הייתי בשנת 20,987 ושכל מה שעברתי שם לא קרה באמת. האמנתי שהם שם, כולם. בסכנת חיים, תוהים איפה אני ולמה אני לא בא להציל אותם. ככל שהימים עברו כך יותר האמנתי בזה שהם קיימים שם, מחכים שאבוא להצילם מידי אורגון. יום אחד, כשטיילתי ברחובות לונדון הסוערת. ראיתי בן אדם מוזר, חבוש כובע חום על ראשו ולבוש בגלימה ארוכה ושחורה. הוא די בלט בהתחשב בימי השמש הבודדים של לונדון. עקבתי אחרי האיש המסתורי, הוא הלך מהר ונכנס לעבר סמטה חשוכה הוא שלף מכיסו טלפון גדול כמו זה שהיה תלוי על הקיר בפנימייה, רק שאת הטלפון הזה הוא היה יכול לקחת איתו. הוא חייג מספר מסויים ודיבר בקול שקט ונמוך שהצלחתי לשמוע ולהפתעתי הוא היה די מוכר... "כן בדקתי, הוא לא פה. הייתה טעות, אין פה אדם כזה, כן אני בטוח, בדקתי בכל לונדון הוא לא פה..." האיש סגר את הטלפון ויצא מן הסמטה החשוכה. אז הצלחתי לראות את פרצופו, ישר זיהיתי את האדם. זה היה טום. "טום!" קראתי.
טום הסתכל עלי פער את עיניו והתחיל לרוץ רדפתי אחריו ברחובות לונדון, השעה הייתה שעת דמדומים. מרב לחץ היה לי קשה לנשום. צעקתי עם אוויר בקושי: "טום, אתה לא תצליח לברוח" והמשכתי לרוץ אחריו. אחרי כמה דקות הצלחתי לתפוס אותו. "טום, תסבירק לי מה הולך כאן. אתה היית מת. על מאדים... אורגון..." אמרתי. טום נראה מבולבל "אני אמות?" הייתה לי הרגשה שהוא דובר אמת. "אתה, בשנת 20,987..." עכשיו טום חייך ואמר: "כן, הטום ההוא". עכשיו היה תורי להיות מבולבל. טום ראה את זה עלי והסביר: "אני, בעוד כמה שנים מעכשיו אמציא מכונת זמן ואקח את עצמי משנת 1983 לשנת 20,987. אני נוסע בזמן, הטום שמת בשנת 20,987 הוא הטום שיהיה בעוד כמה שנים מעכשיו" עדיין היה לי קשה להבין. "אז מי הטום שהטום שמת לקח לשנת 20,987?". טום הסביר לי "הטום הזה נשאר שם במשרד המנהל בבית הספר". עכשיו הבנתי. כרגע טום אחד מסתובב בהווה שלו בשנת 1993, הטום של העתיד הקרוב מת בשנת 20,987 וטום של העבר, שנטש אותי כרגע שבוי במשרד המנהל בבית הספר שלי 'שדרות 115 7KH'. עכשיו ידעתי לאן אני צריך לחזור...
אמרתי לטום: "טום, אני צריך שתיקח אותי לשנת 20,987"....
חודש עבר, מאז שחזרתי לשנת 1993. למרות כל הניסיונות של הפסיכיאטר עדיין לא השלמתי עם זה שלא הייתי בשנת 20,987 ושכל מה שעברתי שם לא קרה באמת. האמנתי שהם שם, כולם. בסכנת חיים, תוהים איפה אני ולמה אני לא בא להציל אותם. ככל שהימים עברו כך יותר האמנתי בזה שהם קיימים שם, מחכים שאבוא להצילם מידי אורגון. יום אחד, כשטיילתי ברחובות לונדון הסוערת. ראיתי בן אדם מוזר, חבוש כובע חום על ראשו ולבוש בגלימה ארוכה ושחורה. הוא די בלט בהתחשב בימי השמש הבודדים של לונדון. עקבתי אחרי האיש המסתורי, הוא הלך מהר ונכנס לעבר סמטה חשוכה הוא שלף מכיסו טלפון גדול כמו זה שהיה תלוי על הקיר בפנימייה, רק שאת הטלפון הזה הוא היה יכול לקחת איתו. הוא חייג מספר מסויים ודיבר בקול שקט ונמוך שהצלחתי לשמוע ולהפתעתי הוא היה די מוכר... "כן בדקתי, הוא לא פה. הייתה טעות, אין פה אדם כזה, כן אני בטוח, בדקתי בכל לונדון הוא לא פה..." האיש סגר את הטלפון ויצא מן הסמטה החשוכה. אז הצלחתי לראות את פרצופו, ישר זיהיתי את האדם. זה היה טום. "טום!" קראתי.
טום הסתכל עלי פער את עיניו והתחיל לרוץ רדפתי אחריו ברחובות לונדון, השעה הייתה שעת דמדומים. מרב לחץ היה לי קשה לנשום. צעקתי עם אוויר בקושי: "טום, אתה לא תצליח לברוח" והמשכתי לרוץ אחריו. אחרי כמה דקות הצלחתי לתפוס אותו. "טום, תסבירק לי מה הולך כאן. אתה היית מת. על מאדים... אורגון..." אמרתי. טום נראה מבולבל "אני אמות?" הייתה לי הרגשה שהוא דובר אמת. "אתה, בשנת 20,987..." עכשיו טום חייך ואמר: "כן, הטום ההוא". עכשיו היה תורי להיות מבולבל. טום ראה את זה עלי והסביר: "אני, בעוד כמה שנים מעכשיו אמציא מכונת זמן ואקח את עצמי משנת 1983 לשנת 20,987. אני נוסע בזמן, הטום שמת בשנת 20,987 הוא הטום שיהיה בעוד כמה שנים מעכשיו" עדיין היה לי קשה להבין. "אז מי הטום שהטום שמת לקח לשנת 20,987?". טום הסביר לי "הטום הזה נשאר שם במשרד המנהל בבית הספר". עכשיו הבנתי. כרגע טום אחד מסתובב בהווה שלו בשנת 1993, הטום של העתיד הקרוב מת בשנת 20,987 וטום של העבר, שנטש אותי כרגע שבוי במשרד המנהל בבית הספר שלי 'שדרות 115 7KH'. עכשיו ידעתי לאן אני צריך לחזור...
אמרתי לטום: "טום, אני צריך שתיקח אותי לשנת 20,987"....
רציתי להוסיף:
מוקדש לאור (שעזר לי קצת). לנופר הנחמדה שממשיכה לקרוא (אני מקווה). למי שהקדשתי פרק קודם ולירדן שאותה לא אשכח... :) :)
מוקדש לאור (שעזר לי קצת). לנופר הנחמדה שממשיכה לקרוא (אני מקווה). למי שהקדשתי פרק קודם ולירדן שאותה לא אשכח... :) :)
^^^^^^^^^^^
תדמייני שכל מה שלוסיני כתבה כתוב פה:)) P:
המשך מהרררררררררר
תדמייני שכל מה שלוסיני כתבה כתוב פה:)) P:
המשך מהרררררררררר
יואו אני מתה (לא, לא באמת)......
איזה תגובות קיבלתי!!!!!!!!!!!!!!!
:) :) :) :) :)
רק עכשיו חזרתי מאילת, אני אמשיך מהר........
איזה תגובות קיבלתי!!!!!!!!!!!!!!!
:) :) :) :) :)
רק עכשיו חזרתי מאילת, אני אמשיך מהר........
הוספת תגובה
התחבר כדי להוסיף תגובה.
סיפורים אקראיים
יש לזה בכלל קוראים עדיין?!•Rock me - חלק ב'•"אתה בא לקונצרט?" שאל אותי רומניה."קונצרט?" שאלתי, מבולבל."הקונצרט של להק..
I feel you're movent on a different cause, make your way through a distance course. You say you love me and you roll your eyes,turn to stare at the empty sky. I know if I'll stop it probably the end, ..
המסע בעקבות זאוס-פרק 19-חותם היתד!הרוחות-ג'יקי ותאו12
מחבר:
Vovan
|
תאריך: 24.10.11 |
ז'אנר: סיפורי מיתולוגיה יוונית
המשכנו ללכת.הפעם,החלטנו לשוטעל סירה שנקנה.קנינו כרטיסים,ויצאנולהפלגה ליוון,ומשם לרוסיה-לביתהחולים שבו נולדת..
כל המחבריםמחברים מומלצים
תגובות אחרונות
סה"כ
סיפורים
13853
סיפורים
13853
סה"כ
מחברים
2455
מחברים
2455
משתמשים
אונליין
55
אונליין
55












.gif)
))))))))).gif)


תאריך: 24.11.11
אני מאוהבת בכתיבה שלך, את כל כך מוכשרת
תמשיכי מהר מהר מהר אני רוצה לדעת מה קורה