עיר עתידית - פרק 20 - עונה 2: הנבחר!

עיר עתידית - פרק 20 - עונה 2: הנבחר!
"הנבחר?" שאלתי. האיש המבוגר שנראה לי יותר מבוגר כל רגע ורגע, הושיט לי יד כדי לעזור לי לקום, קמתי. טום התקרב אלי והסביר "רון, אתה הנבחר". מבולבל שאלתי: "מה זה הנבחר?" הפעם היה תור האיש הזקן לדבר, עיניו החומות והעצובות הצהיבו באור הנרות "לנבואה העתיקה יש המשך, שנמחק לפני שנים רבות. אבל הוא נמחק בשנת 20,987" "גם אתה משם?" שאלתי את האיש שלא ענה על שאלתי. "בשנת 1993, החלק האחרון של הנבואה לא נמחק עדיין והוא נמצא כעת באנגליה ב..." השלמתי את האיש לפני שהוא סיים את משפטו "בלונדון..." האיש הנהן באיטיות. "אז מה זה אומר שאני הנבחר?" טום ענה לי: "החלק השני של הנבואה אומר שהנבחר יוביל צבא שלם של חיילים בכל מערכת השמש ויגרום לתבוסת אורגון". "א-אני אצטרך לעשות את זה?" שאלתי, התחלתי לפחד, כזאת אחריות הייתה כבדה עלי. האיש הזקן שעיניו נראו עכשיו כבר יותר עצובות ועייפות אמר: "אנחנו הולכים לגלות עכשיו..." "איך?" שאלתי. טום הצביע על סלע גדול באמצע המערה שבתוכו היה חצוב חור גדול שבתוכו זרמו מים כמו מי נחל אף על פי שלא היה שום סימן למקור שהיה יכול להזרים את המים. באי קטן שהיה באמצע חור המים היה שקע בצורת יהלום, האיש הזקן אמר "הטבעת בחור צעיר, אני צריך את הטבעת" "איזו טבעת?" שאלתי. טום תפס בידיי במהירות ובחן אותם, עיניו החומות נפערו: "אין לו טבעת..." האיש הזקן שכרגע חיטא את השקע במים מן הסלע הסתובב מהר כתגובת טום ואמר "אין לו טבעת?" גם עיניו נפערו בזמן שאמר את זה. "אין" טום ענה. "אז כנראה שהוא לא הנבחר" אמר האיש הזקן, "אז מי כן?" טום שאל. "יש עוד מקור כוח" האיש הזקן אמר "גם הוא נמצא בלונדון, הוא קרוב לפה, אני מרגיש את זה, בטח הוא הנבחר". אני, שאבן קטנה ירדה לי מהלב שאלתי: "אז מי כן הנבחר?" קול מאחורי ענה לי "יש לי השערה..." הסתובבתי לאחור ראיתי את אדיסון, שערה החום מתנפנף מאחוריה למרות שלא הייתה רוח, עיניה הכחולות נצצו באור הנרות הקלוש, היא הייתה לבושה בבגדים בלויים וישנים ונראתה כאילו ביטחונה העצמי חזר אליה פי מאה, "אדיסון?" שאלתי "את הנבחרת?". לפני שענתה אדיסון התקרבה אלי ונישקה אותי, הנשיקה הכי טובה שלנו עד כה, מגע שפתיה הוורודות והמתוקות על שפתיי נעם לי,מגע ידיה הרכות והחמות על פני גרם ללבי לפרוח אלפי קילומטרים מפה. אחרי כמה שניות, חמש או אלף. התנתקנו אחד מהשני, הרגשתי איך לבי לא רוצה להפסיק, מגע שפתיה היה משכר, התמכרתי אליו, רציתי עוד, אם כי אדיסון לא נראתה כמוני. היא חייכה אלי ואז חזרה למציאות "טום, אני הנבחרת..."