עיר עתידית - פרק 23

החנות הייתה קטנה וישנה, היו בה קורי עכביש בכל פינה, כל המתנות היו שבורות, מכונת המשקאות השמיעה קולות חריקה מפעם לפעם, והשאר אתם יודעים כבר עבש ומגעיל, המוכר שעמד שם היה נראה כמו אחד העב"מים ממושבות החלל. "אתם רוצים לקנות משהו?" המוכר שאל אותנו. אמה הייתה הראשונה לענות: "לא, אין לנו כסף. חיפשנו את אמצע השמש וחשבנו להיכנס כדי לקבל קצת מידע".
"כן, פה זה אמצע השמש, אבל אתם לא חושבים שתיפגעו אם תיכנסו למרכז השמש, הכוחות מהנבואה לא יעזרו לכם שם, אתם יודעים........" אמר לנו המוכר. "איך אתה יודע?" שאלתי, מופתע. "לא כל יום נכנסים לפה ילדים מהירח... טוב אני לא רוצה לעכב אתכם, אני מקווה שיש לכם את האבן שיכולה לעשות הכל" הוא אמר. כבר היינו פחות מופתעים מזה שהוא יודע כמעט הכל. "כן יש לנו, תודה..." יהלי ענה. "ביי, אם נשרוד את הדבר הזה, אולי נוכל לעשות בשבילך משהו..." אדיסון אמרה בזמן שיצאנו. היינו צריכים ללכת לישון כי כבר התחיל להיות ערב (למרות שעל השמש אין ממש זמן כי תמיד מואר שם). אבל הג'ט לג לא איפשר לנו להיות עירנים. הקמנו מחנה קטן, אכלנו קצת, שתינו והלכנו לישון. האוהל היה מחולק לשני חלקים, חלק אחד לבנות והשני לבנים, בכל חדר היו מקלחת ושירותים (התרגלתם כבר למכונות המוזרות של העתיד לא?). נרדמתי תוך 5 דקות מהרגע שנכנסתי למיטה, אבל בשעה 1:30 לפנות בוקר (בוקר, צהריים, ערב, לילה, לא יודע). אדיסון התגנבה לחלק שלי ושל יהלי, יהלי ישן עמוק אז רק אותי היא הצליחה להעיר אפיל בלי שניסתה. "מה קרה?!" שאלתי, נבהל. "ראיתי עכביש על המיטה שלי" אדיסון אמרה. גיכחתי: "עכביש?" אדיסון ענתה קצת נעלבת אחרי התגובה שלי: "כן, עכביש!". "טוב עכשיו אני לא אצליח להירדם, כשאני אדע שמסתובב פה עכביש" צחקתי עליה. "אוף יא מעצבן ואני עוד חשבתי שאתה בסדר...!" אדיסון רתחה עליי. "מה זאת אומרת?" שאלתי אותה. "אתה יודע, חשבתי שאתה לא כמו כל הבנים, המעצבנים, אפילו יהלי היה מעצבן אותי לפעמים" היה רגע של שתיקה לאחר מה שאדיסון אמרה. פתאום נשמעה צרחה מחוץ לאוהל.