עיר עתידית - פרק 28

ראינו קיר ענקי, רותח מחום כמו מפל של לבה, אנחנו אמורים לדחוף אותו עד שהשמש תשנה את מסלולה. אבל איך נדחף את הקיר? הרי הוא ענקי כל כך... אמה כנראה שמה לב שאין לי שום מושג איך נצליח לדחוף את הקיר הזה אז היא דקלמה את המשך הנבואה: "ארבעת הגיבורים יאחדו כוחותיהם, את הקיר ידחפו ובכך יצלו את מושבות החלל" "אז אנחנו נאחד כוחות?" שאלתי. "כנראה" יהלי אמר. "ואיך נעשה את זה?" אדיסון שאלה. "תרגעו, תתרכזו, תדמיינו שאתם לוקחים את הכוח שלכם ומאחדים אותו עם הכוחות האחרים", אמרה אמה. עצמתי עיניים והתרכזתי חזק חזק, הבעיה שלי שקשה לי להיות שקט שאומרים לי להתרכז ולהירגע זה מטריף אותי לגמרי! זה כל כך קשה איך אנשים יכולים לעשות את זה? הלבה בתוכי איימה להתפרץ עצרתי את עצמי מלהירגע, ובאותו זמן ניסיתי להירגע, 'אני עומד להתפוצץ' חשבתי. אני חייב לצרוח הכי חזק שיש, 'לא! אל תצרח תתרכז' אמרתי לעצמי. 'אבל אני לא מסוגל - זה כל כך קשה' הקול השני בראשי אמר. הר הגעש בתוכי זעם אתם בטח מבינים עכשיו... כל הכוח שלי התגבר פי מאה! הוא יצא בצורת כדור צהוב וזוהר ממני, מאמה יצא כדור סגול מיהלי כחול ומאדיסון אדום, כל הכדורים זהרו כל כך למרות הזוהר התמידי של השמש הם התחברו ויצרו שרשרת של צבעים בגוונים שונים, המחזה היה מאיר עיניים לכל מי שראה אותו, העיניים של העב"מים נצצו לאור השרשרת היפה.. היא יצרה עכשיו כדור אור ענקי וצבעוני על כל גווני הצבעים, הכדור התנגש בקיר והשתלב איתו עכשיו הרגשתי כאילו גל כוח חזק דוחף את הקיר (כאילו מתנגש בך גל כמו בים אבל ממש ממש חזק). השמש עשתה גילגול והתהפכנו למזלינו הספקנו לאחוז במשהו לפני שהתהפכנו, העב"מים לא הספיקו להחזיק במשהו אז הם התהפכו עם השמש. זהו זה נגמר הצלחנו, השמש לא תפגע בירח! נותרה לנו משאלה אחת של אמה: "אבן יקרה, תחזירי אותנו למעלה ליד נקודת אמצע השמש ואני אתן לך שוקולד" חזרנו למעלה, אדיסון זכרה את הבטחתה למוכר המסכן בחנות מרכז השמש, נכנסנו לחנות ואדיסון אמרה: "היי, אנחנו הילדים שבאו אליך, הבטחתי לך שנביא לך משהו אז הבאתי לך אבן מיוחדת שתגשים לך כל משאלה" אדיסון אמרה. "תודה" המוכר אמר. אדיסון התקרבה אל הקופה הקטנה בקצה החנות היא נתנה למוכר את האבן. המוכר לקח את האבן ביד אחת וביד השנייה תפס את זרועה של אדיסון. "מה? תשחרר אותי! מה אתה עושה?" היא צרחה עליו. היד שלו התחילה להפוך לאבן ולהקשיח על זרועה של אדיסון. היא הייתה כבולה כעת, לא יכלה לזוז לשום מקום.. היינו באטרף ניסינו לשחרר את אדיסון, אבל המוכר התחיל לגדול ולהצמיח הרבה ידיים, כל יד הייתה עשויה מאבן חזקה, הוא הצליח לכבול גם אותי ואת אמה. יהלי התחבא, אדיסון התחילה לצרוח חזק, ממש ממש חזק, אמה בעטה בידיים ואני צעקתי ליהלי שיבוא להציל אותנו. "ילדות קטנות, האוכל האהוב עליי... נראות כל כך מתוקות חוץ ממך" המוכר אמר והצביע עליי. הוא המשיך: "אותך אני אפחלץ ואעשה ממך מנורה גדולה לחנות." (סליחה על ההגזמה שלי - הערת המחברת). יהלי המשיך להסתתר.
"אז עם מי להתחיל איתך או איתך, איזה שיער יפה יש לך" אמר המפלץ ומישש את שערה של אמה.
"אני אתחיל איתך" הוא אמר. הוא כבר הגיע לגובה של ארבעה מטרים. יהלי חיכה לרגע המתאים.
"אני רק צריך להביא את הצלחת המיוחדת שלי" הוא משך יד ארוכה לחדר קטן שהיה בקצה החנות ושלף צלחת ענקית משם הוא כבר הגיע לגובה של ארבעה וחצי מטר. 'בבקשה שתצליח' התפללתי בלב ליהלי. זה עומד להיות הרגע המתאים... עוד כמה שניות. הנה עכשיו!!!