צדדים - פרק 2

****
אחרי בית הספר שירה רצה הביתה, שירה ידעה שהיא תמצא את אמא שלה במטבח.
לאמא שלה קוראים גלית והיא בת 34 והשיער שלה חום חלק כמו של שירה, העיניים שלה היו בצבע ירוק שלא כמו העיניים של שירה שהן חומות.
את אמא של שירה פיטרו לפני שנה, היא עבדה בבית החולים "הדסה עין כרם" וכשהיה אפשר שירה הייתה הולכת איתה ודואגת לכל מה שאמא שלה ביקשה שתביא.
שירה אהבה להיזכר ביום שבו נפגשה עם רינת:
פעם, כששירה יצאה עם אמה לבית החולים, היא פגשה ילדה בגילה על כיסא גלגלים, שירה התקרבה והילדה הרימה את ראשה, היו לה פנים יפות אבל מבטה היה עצוב. "שלום" שירה חייכה, היא ידעה שחייבים לדבר אל האנשים בבתי חולים באופן מעודד, זה עוזר להם.
"שלום" השיבה הילדה, כמעט בלחישה, "מי את?" שאלה
"אני שירה" אמרה "הבת של גלית רוזן"
"אהה" הנערה חייכה, גם החיוך היה עצוב במקצת. "אמא שלך היא זאת שמטפלת בי כרגע, אני רינת דרך אגב"
"באמת?" שאלתי בפליאה והיא הנהנה בראשה
היא סיפרה לשירה שכשהיא הגיעה למקום, היא קיבלה רופאת ילדים שלא הייתה נחמדה וכשגילתה שגלית היא רופאת ילדים ביקשה שגלית תטפל בה כי שמעה שהיא נחמדה..
כל שבוע שירה הייתה מבקרת את רינת, עד שלפני חצי שנה רינת לא הייתה צריכה את הטיפול של בית החולים ושיחררו אותה, מאז שירה לא זכתה לראות את רינת.

"שלום מתוקה" קולה המתוק של גלית החזיר את שירה למציאות, "איך היה בבית הספר?" היא שאלה
"נורא" שירה השיבה בזמן שערכה את השולחן.
היא עצרה את בישול הצ'יפס והביטה בשירה "למה?" היא עזבה עכשיו את מקומה במטבח ונעמדה ליד שירה "דברי איתי.." היא הוסיפה.
"זה פשוט ש..דניאלה.." אמרה שירה בהיסוס והיא הרגישה איך הדמעות מתחילות לחנוק את גרונה.
"שוב היא מה? אני מבינה" היא אמרה, גלית הכירה את דניאלה גם, היא לא שנאה אותה כמו שירה, אבל היא הבינה, תמיד, היא הייתה יכולה לקרוא את שירה כמו ספר פתוח "ומה את רוצה לעשות?"
"לא יודעת" שירה ענתה "אבל.."
שירה לא הספיקה לומר דבר נוסף כי הטלפון צלצל וגלית מיהרה אליו, היא שנאה לענות ולא לשמוע אף אחד בקצה השני של הקו, גם את זה ירשה שירה.
"הלו?" היא התחילה שיחה, רוצים לנחש ממי השיחה?
מאמא של דניאלה, שמזמינה את גלית לבת מצווה של דניאלה.
"אני לא מבינה.." שירה שמעה את אמה כעסה "לא! כי זאת חוצפה, לא הגיוני ש..."
שירה לא רצתה לשמוע את ההמשך אז היא עלתה לחדר לשמוע שירים בmp3 ולשכוח מהכל.
השירno need to say goodbye" " התנגן. 'אני חושבת שאם הייתי חיה בסרט השיר היה מתאים לי במצב שלי, ואם לא אז לפחות המנגינה השקטה והעצובה' חשבה לעצמה שירה וחייכה חיוך קטן.
בשעה 4 אחר הצהריים, אחרי 30 שירים וחצי שעה של קריאה, שירה קיבלה שיחת טלפון ממישהי שהיא שמחה לשמוע:
"שירה רוזן?" שאל הקול
"כן?"
"זאת אני.." אמרה הילדה "הילדה מבית החולים.."
"רינת, נכון?" שירה שאלה.
"כן" היא השיבה "יפה שאת זוכרת"
שירה חייכה, איך אפשר לשכוח?. "איך מצאת את הטלפון שלנו?"
"ביקשתי את מספר הבית של 'גלית רוזן' מבית החולים הדסה עין כרם, למרות שהם אמרו שהיא הפסיקה לעבוד שם"
"רעיון יפה" שירה שיחררה צחקוק "פשוט פיטרו אותה אז... את יודעת"
"אה, כן אני יודעת. תשמעי" הקול שלה הרצין "הייתי רוצה לראות אותך שוב כבר יותר מחצי שנה לא התראנו"
"איפה את גרה עכשיו?" שירה שאלה.
"בירושלים" היא השיבה
"אז את לא רחוקה ממני!"
"נשארת במודיעין אני מניחה?" רינת שאלה
"בטח"
"טוב,אז מתי ניפגש? מתי נוח לך?" היא שאלה שוב
"ביום שלישי, זה טוב?" שירה שאלה
"בטח,למה לא?"
שירה הפסיקה לחייך והרחיקה מעט את הטלפון מהאוזן, האם היא שמעה צחקוק ברקע? לא, לא יכול להיות. 'סתם דמיינת כנראה' נזפה בעצמה.
"באיזה שעה?" שירה שאלה בהיסוס קל
"בחמש בצהריים זה נוח לך?" רינת לא שמה לב להיסוס
"כן, מעולה" השיבה שירה.
'הנה זה שוב!' חשבה שירה 'צחוק ברקע! אולי לא?'
"טוב.." רינת נשמעה נרגשת "אז מחרתיים, אצלי בבית בחמש?"
"בטח, רק ששכחת לומר איפה את גרה"
"אהה.. כן, ברור" היא התנצלה, נזפה בעצמה ונתנה לשירה את הרחוב ומספר הבית
"אז יאללה.."
"נתראה בשלישי.."
"ביי"
שירה נשכבה על המיטה, מעניין מאד. מצד אחד היא רוצה לפגוש שוב את רינת אבל מצד שני מה היו הצחקוקים האלו בקו השני? מישהו מנסה לעבוד עלה? ואם זאת דניאלה?
-דניאלה הייתה האדם הראשון ששירה האמינה שימתח אותו-
שירה נשמה עמוק והרגיעה את עצמה וניסתה לחשוב באופן חיובי.
ואם זאת לא מתיחה? ומה עם רינת באמת גרה שם? ומה אם זאת ההזדמנות לפגוש חברה שחשובה לה? היא התיישרה במיטה וחשבה מה עליה לעשות.
אחרי יומיים ארוכים של ציפייה, שבכל אותם יומיים דניאלה לא הפסיקה לחייך לעבר שירה, יום שלישי הגיע.