קורדיליה והירח | פרק ראשון

התעוררתי בבוקר, היה זה בוקר סתווי גשום וקריר, לבשתי חולצה שחורה עם שרול ארוך, חצאית עד הברך וגרביון שקוף. יצאתי לעוד ראיון עבודה, שכנראה עוד הפעם יגמר בכישלון. למזלי, הגעתי דקה לפני שהראיון התחיל, המזכירה הכניסה אותי למשרד המנהל, שפגש בי ב"חביבות" האיש כנראה מעולם לא שמע על חיוך.
אני קורדיליה סלואו, בת אדם רגילה לכל דבר בת עשרים- וחמש שגרה במנהטן, ותאמינו לי שאני לא רוצה להיות כאן. אמא שלי, קבעה לי את הראיון הזה לאחר שפוטרתי מחנות הדיסקים ברחוב 32, מי היה מאמין שלקוח יתעצבן כי הדבקתי מסטיק לדיסק של אלביס פרסלי שרכש? טוב הוא מוזר לגמריי.
“אההם!” אמר מנהל החברה, כנראה ניסה להעיר אותי מהרהוריי. “כן, כן" אמרתי מבויישת
“ההמלצות שלך.... די בסדר, לפי מה שהבנתי, את מעוניינת להתחיל כמתרגמת בחברה שלנו?” שאל "כן אני מעוניינת.” אמרתי. “טוב, החברה מעוניינת להעניק לך שבוע נסיון ללא שכר" אמר, ואני רק הנהנתי בהסכמה, חתמתי על חוזה, ויצאתי מהבניין. התיישבתי במונית, שילבתי רגל על גבי רגל על ראש כיסאו של הנהג, ונהנתי מהנסיעה השקטה הביתה. הרחובות המוזרים של מנהטן, בכל מקום שלט, ונוצץ כ"כ!.לא סובלת את מנהטן.
כעבור זמן קצר הגעתי הביתה. “נו איך הלך בראיון?” שאלה אותי אמא שאין לי מוסג איך היא הגיעה לבית שלי. “אמא? מה את עושה פה?” שאלתי בתדהמה, למרות שידעתי שהיא לקחה את המפתח הרזרבי שמתחת לשטיח, נכנסה לבית שלי, שקניתי בעצמי לאחר חסכונות של שנים. " ס"הכ קפצתי לביקור, מה אסור לי לבקר את הבת שלי?” שאלה כאשר פרצוף מתחנן על פניה. “נו אז איך היה בראיון?” שאלה. “בסדר נתנו לי שבוע נסיון.” אמרתי לאור מבטה העגמומי, לפעמים היא לא מתנהגת כאישה בת חמישים, אלא כילדה בת ארבע!.
“טוב אני הולכת לבשל, זה לא בריא לאכול פיצה מהמקפיא כל יום" אמרה לי, לפעמים היא שוכחת שאני בת עשרים וחמש.
“קורדיליה סלואו!, מה זה אמור להיות?” שאלה אמי למראה המטבח המלוכלך שלי. “אין לי כסף למנקה..” אמרתי. “למה לך מנקה?!?! יש לך ידיים, רגלים, וראש, תנקי בעצמך" אמרה לי, טוב שינוי מצב הרוח שלה מהיר ביותר, רגע אחד היא ילדה קטנה, ורגע אחר היא שוחכת בת כמה אני, והופכת אותי לילדה בת חמש שלא סידרה את חדרה. לנקות בעצמי?? היא הגזימה. “אבל אמא!” אמרתי ורקעתי ברגלי כמו שעשיתי רבות בילדותי.
“לכי תנקי!” אמרה, והבנתי שזו המילה האחרונה שלה וניגשתי לנקות.