שונות- פרק 1- אמא מושלמת!

"אמאאא!! בואי אנחנו עוד נאחר לאוטובוס!" אני ואמא שלי נורא- נורא אוהבות לצאת לכל מיני מקומות, אז רק שתכירו אותי, קוראים לי סוזן ואני בת 11 וחצי ואני גרה בתל- אביב המהממת.
אני אוהבת את תל אביב, לא יודעת, פשוט אוהבת.
הקניונים כאן מדהימים ואני בקיצור כמעט ילדה מפונקת אבל לא, אני לוקחת ת'צמי בידיים ועושה את כל מה שצריך, מסדרת ת'חדר, עושה שיעורי בית וכו'.
ו.. אין לי חבר. איכססס טוב בואו נעבור נושא.
עכשיו אני ואמא יוצאות לקניון רמת אביב, אני אוהבת אותו כי הוא קניון ענקק!.
אני אוהבת קניונים גדולים, את יכולה אולי לא למצוא ת'צמך שם אבל לפחות את מוצאת את מה שאת  רוצה. עכשיו כשאני מדברת על זה אני נזכרת!. לפני כמה חודשיים אני ואמא שלי הלכנו לקניון רננים  ברעננה.  אי אפשר למצוא את עצמך שם! אז הייתי שם חצי שעה בשירותים אבל אחריי זה יצאתי משם מלאה עם  כמה עגלות מהסופר.
פשוט כיף לבלות עם אמא, היא מבינה אותי ואני אותה, אמא מושלמת!.
אמא שלי ירדה במדרגות כמו איזו דוגמנית "וואו אמא, סחתיין עלייך!" הבטתי בה כשהיא מסתובבת  בחולצה המדהימה שלה ובו זמנית השיער הבלונדיני שלה מתנפנף במדהימות והמכנס שלה היה כל כך  מדהים שאפשר למות והחגורה.. פשוט הכל מושלם אצלה.
אמא הביטה בי במבט נוזף " נו, נו, נו, מותק, את לא תבואי איתי ככה, אם אמא הולכת כמו משוגעת, אז  גם את!" היא גררה אותי לחדר שלי וליתר דיוק לארון שלי והוציאה משם חולצה ששמים אותה על כתף  אחת וג'ינס והחגורה הורודה בהירה שלי.
"אמא!..." ואז אמא שלי חייכה חיוך מרוצה "קדימה מהר! אחרת נאחר לאוטובוס!".

הלכנו כמו שתיי ברביות ברחוב "אמא! תראי איך כולם מסתכלים עלינו!" הייתי ממש נבוכה, שפתאום  מישהו יתחיל לרכל עליי, ועוד מישו שאני לא מכירה!.
ררר..מחשבה מצמררת.
הגענו לקניון רמת אביב "אז לאן נלך קודם?" שאלה אותי אמא כשעמדנו בכניסה והבטנו סביבנו. "לאן  שאנחנו נוביל ת'צמנו" אמרתי בחיוך ניצחון ואמא שלי חייכה פשוט "רעיון טוב סוזן".
הלכנו והלכנו והבאנו ת'צמנו לחנות נעליים יוקרתית.
"אה יופי! בדיוק רציתי נעליים! סוזן תעזרי לי לבחור.. יש לך פשוט סטייל מדהים!" אמרה.
כן.. זה עוד משהו ששכחתי לומר, כולם אומרים שיש לי סטייל מעולה ושאני יכולה להיות מעצבת גדולה  כשאגדל, אז חכו אנשים! עוד כמה שנים אופנת סוזן תהיה בחנויות!.
כשחשבתי על זה חייכתי לעצמי אבל אז פתאום אמא שלי ניערה אותי "נו קדימה סוזן!".
 "הוו אמא..." מילמלתי.