שונות- פרק 7- במילה אחת: יש!

הייתי קרובה מאוד לבמה והעפתי מבט לכל דבר חשוד שהבחנתי. זה היה מוזר ביותר, שמכל האנשים שיש פה, רק אני מודעת מכל זה.
הנה יגאל עמיר. אוי אלוהים אדירים, הוא עומד ליד האוטו של יצחק רבין ומטעין את אקדחו שוב "הלוואי והייתי יכולה לשמוע את מחשבותיו מפה" ואז המשאלה שלי התגשמה ובאמת שמעתי הכל.
"הוא חושב שהוא יצליח בזה? פ'חח! ממש לא!" מפגר.
אוקיי זהו זה. עכשיו יצחק שר את שיר השלום והוא הכניס את השיר אל הכיס הקטן שהיה אצלו בחולצה, הכל הולך כפי שאמור להיות, וזהו, עכשיו יצחק הולך לאוטו שלו ואני נכנסת לפעולה.

יגאל עמיר התחיל לכוון למטרה (אימלה! איזה מצמרר!) ואני ישר העפתי לו את האקדח בטעות רחוק-רחוק "אופסי.." מילמלתי.
שמתי לב שבאותו מקום שהפלתי את האקדח הקודם של יגאל עמיר, הוא גם נשאר "אופסי שנית..." הוא התקרב אל האקדח וכיוון אותו אל יצחק רבין שכמעט התיישב במכונית שלו ואז לפני שהצלחתי למצמץ, הוא ירה, כמוש לכולם סיפרו, שלוש כדורים אבל הם לא פגעו ביצחק רבין, בגלל שהיה לו אפוד.
תפסתי את יגאל עמיר עם אקדחו ביד "עטיפה!" ואז כאילו עטפתי אותו במשהו והוא לא יכל לזוז "היי!" קראתי למאבטחים "תפסתי את זה שרצה להרוג את ראש הממשלה הנכבד שלנו" ואז יגאל עמיר נראה, והוא חייך חיוך של "לא עשיתי את זה" ואז השוטרים תפסו אותו והכניסו אותו לניידת. ראש הממשלה, יצחק רבין התקרב אליי ואמר "כבוד גדול לי לראות אותך, ילדה קטנה וקסומה, הלוואי שתבורכי ותחיי חיים טובים, על זה שהצלת אותי ואת כל מדינת ישראל" חייכתי באושר, עדיין לא מאמינה שבאמת עשיתי את זה.
"תודה רבה לך" אמרתי והתחלתי לצעוד אבל אז הוא עצר אותי "חכי רגע!" הסתובבתי ואז הוא הוציא מהכיס שלו מין מדלייה כזאת ונתן לי אותה "זה משהו שקיבלתי כשהייתי בפלמ"ח הוא תמיד הביא לי מזל, אבל עכשיו את זאת שהבאת לי מזל ואזכור אותך לכל החיים, זה ממני בשבילך" לקחתי את המדלייה ברעד. אוי אלוהים אני לא מאמינה! ראש הממשלה מודה לי! ואני, אני הצלתי היום מדינה שלמה.