שונות- פרק 10- לנסות שוב?

הנסיעה הבייתה הייתה דיי שקטה. היא הייתה רק מדי פעם על השירים שהשמיעו בדריו וסתם על הנופים שרואים.
"ומה את הולכת לעשות עכשיו?" שמעתי פתאום את קולה של אמי והחטפתי לה מבט ומשכתי בכתפיי "לא יודעת, מה את רוצה שאעשה?" היא נעצרה באיטיות ברמזור האדום וחייכה אליי "תזמיני אותי למסע הבא שלך בעולמות האחרים" גיכחתי "את באמת רוצה את זה?" אמא המשיכה לנסוע "מכל דבר אחר". היססתי "זה אפשרי בכלל?" שאלתי את אמא שהייתה רכוזה בכביש "אם את רוצה בזה, זה אפשרי בהחלט" הבטתי בנופים שנראו לי דרך החלון "אוקיי, אז מתי את רוצה?".
"היום, בערב" ענתה לי ואני חייכתי ומילמלתי "אוקיי".
------
כשהגענו הבייתה עזרתי לאמא להכניס את כל השקיות שלנו (הרב פעמיות לא מניילון) ולהתחיל להתכונן ליציאה לאן שנרצה.
אמא נכנסה לחדרי והתיישבה לידי "נו, אז לאן תיקחי אותי היום, גברת סוזן?" חייכתי חיוך רחב ואמרתי בקול נרגש "ליורודיסני" בהתחלה היא הביטה בי לבדוק אם אני לא מתבלבלת או משהו ואז אמרה במשט שואל "ואיך ניכנס?" קפצתי מהמיטה שעלייה ישבתי ואמרתי "תסמכי עליי, הכל מתוכנן".
------
דיפדפתי בין הספרים לפתיחת השערים למקומות שונים ופתחתי באחד הספרים הנקרא "פתיחת שערים חלק 1" בעמוד 311, דף ובו כתוב "כניסה למקומות בילוי".
חייכתי לאמא שלי כדי לתת לי סימן שהכל בסדר והתחלתי לקרוא את הכתוב:
"כדי לעבור בשער למקומות בילוי כמו קולנוע, פארקים וכו' אמרו את המילים הבאות:
טבעת קסם יקרה אותנו שלחי אל המקום ה... ובאותו רגע אתם משתתקים ואומרים בלב את המקום ומולכם מופיע השער. אם השער לא הופיע, זה אומר שלא עשיתם הכל כמו שצריך, ואם לא הצלחתם, תנסו שוב".
עשיתי הכל לפי מה שהיה כתוב בספר ובאמת נפתח מין דבר סגלגל כזה וקרצתי לאמי וקראתי "נו את באה או לא?" והיא הינהנה ושתינו נכנסו לתוך השער, שעדיין לא נראה ממש כמו שער.
------
נפלנו במקום שקט וחשוך "אמ... איפו אנחנו?" אמרה אמא כשהביטה סביבה והבינה שאנחנו לבד כאן "אופס, נראה לי טעיתי במקום" ציחקקתי וניסיתי לחשוב על מקום אחר ומיד אמא אמרה "הייתי רוצה להגיע לאמריקה, אפשרי?" הינהנתי בחיוך רחב ושוב מילמלתי את מילות הקסם אבל הפעם טיפה שונות יותר, כדי שנגיע לאמריקה ולא למקום אחר.
זה היה מדהים, כל הבניינים הגבוהים והרחובות, ממש כאילו הם יצאו מן הסרטים!. אמא הייתה המומה בדיוק כמוני, אולי אפילו יותר וקראה בהתרגשות "הייתי כאן לפני חמש שנים! בואי אעשה לך סיור קטן" אמא מחאה כף והתחלתי ללכת אחרייה, לתוך הרחוב מלא האנשים שהלכו למקומות שונים כדי לבלות, לראות סרט וכו', ואנחנו באמת נראנו כמו תיירות, אבל תיירות בלתי נראות.