שטויות של נערה מתבגרת פרק 10

יצאתי מהכיתה בהרגשה נהדרת.
אתם לא מתארים לעצמיכם איזה אושר גדול זה לדפוק את מייק....
"שלום" קראתי כשנכנסתי הבייתה.
טרקתי את הדלת אחרי.(קצת יותר מידי חזק)
"שלום קטניס" קרא אבא מהמטבח.
"מותק, בואי לאכול ארוחת צהריים" קראה אמא אחריו.
נעמדתי בפתח המטבח.
אמא מזגה לעצמה אוכל,אבא קרא עיתון,והארי וג'יימס אכלו בברבריות מהאוכל.
"א...אני לא כ"כ רעבה" אמרתי ועקמתי את אפי בגועל.
הסתובבתי והנפתי את התיק במטרה לזרוק אותו על הספה בסלון.
"שלא תעזי" שמעתי את אמא אומרת מאחור.
נאנחתי,לקחתי את התיק ועליתי לחדר.
וכמו שאני אוהבת לעשות בכול פעם שאני חוזרת מבית הספר- נכנסתי לאמבטיה
ישבתי לי שם,באמבטיה חמה עם *הרבה* קצף, מנקה את הראש מכל הצרות שלי בחיים.(מייק,הארי ג'יימס,דקדוק ,גאומטריה.) כשלפתע הפלאפון שלי צלצל.
מהרתי לקום ולקחת אותו מהשיש.
רק אחרי שנכנסתי חזרה לאמבטיה עניתי לשיחה,זה היה תום.
"שלום ילדה" אמר תום.
"שלום שלום." השבתי בחיוך.
"תקשיבי,חשבתי על מה שאמרת לי אתמול...ו...צריך לדבר עם אלן קובן,תלמידה מי"ב שהחראית על העיתון" אמר תום ברצינות.
כן,זה תום.תמיד דואג. תארתי לעצמי שהוא לא ישב בחיבוק ידיים אחרי שספרתי לו.
"כן,אבל מה זה יתן..?" שאלתי ושחקתי עם ידי במיים.
אני לא כ"כ טובה בלהסיק מסקנות,לא פלא שאני לא מסתדרת עם גאומטריה.
"שנוכל לדעת מי העלה את האתר...בעצם מה אני מקשקש..? אנחנו נמחוק את הכתבה הארורה הזאת." ענה תום.
"ברור..מה הייתי עושה בלעדיך?" שאלתי.
"תני לי לנחש....לא היית מסתדרת..?"
אוכככ....אתה חולה על עצמיך.." אמרתי.
"היי,את יודעת שזה רק בצחוק,בכול אופן-מה את עושה עכשיו?"
"זה משנה?" השבתי.
"לא" ענה תום באדישות.
צחקקתי." אני באמבטיה".
"מקנאאאא,אפשר להצטרף?" התלוצץ תום.
"בטח...." גלגלתי עיניים.
"רגע,קטניס,לא מאוחר לך? עוד עשרים דקות חמש..." אמר תום...
הצצתי בשעון,תום לגמרי צודק,אני אמורה להיות בעבודה עוד עשרים דקות...ו...אני כרגע יושבת לי באמבטיה ופטפטת עם תום.
נתקתי את השיחה מבלי להפרד וזינקתי החוצה.
זרקתי על עצמי חולצה ירוקה עם שרוולים ומכנס ג'ינס ארוך.
"אמא..." קראתי מלמעלה כשנעלתי נעליים.
קפצתי מהקומה העליונה ללמטה ורצתי למטבח.(בקשר לקפיצה..נעשתי מיומנת....פעם הארי וג'יימס היו מניפים אותי מלמעלה...אז היום אני כבר רגילה לקפיצות מגובה...טוב,כולם היו כאלה אם היה להם אחים כמו הארי וגימס..לא?)
"אמא,אני צריכה שתסיעי אותי לעבודה" קראתי.
אמא הוציאה ראש מהמטבח.
"את יכולה לנסוע לבד" אמרה.
"מצחיק מאוד" התעצבנתי.
אמא יצאה מהמטבח עם מפתחות הרכב בידה.
-הקלה-
"זו פעם אחרונה" אמרה. (היא תמיד אומרת את זה)

"קטניס,את צריכה להפסיק להתנהג כמו ילדה קטנה". אמרה אמא כשהתחילה לנהוג.
"אמא,יש לך מסקרה??" שאלתי ולגמרי התעלמתי ממנה.
" בתא הכפפות" ענתה.
" את שומעת קטניס? אני חושבת שהגיע הזמן ותתעלי על עצמיך,ו- - - " המשיכה אמא.
"אמא,אין פה שום מסקרה" אמרתי וסגרתי את תא הכפפות בחוזקה.
"למה את מתעלמת?" שאלה אמא והרימה את קולה מעט.
"אני לא מתעלמת,אני שומעת אותך" אמרתי והסתכלתי מחוץ לחלון.
"אני רוצה שתקשיבי,לא רק תשמעי." אמרה אמא.
הרמתי את עיני אליה,היא לא הסירה את מבטה מהכביש.
"נו,אמא,גם ככה אין לי רכב לנהוג בו" אמרתי.
"אל תחפשתי תרוצים קטניס.כי את יודעת שיש לך את הרכב שלי,או שלפעמים את יכולה לקחת גם את הרכב של אבא... ובכלל- פעם דברנו על הרעיון לקנות לכם רכב...לך ולאחים שלך,אני חושבת שזה רעיון טוב."אמרה אמא.
טוב,בלבלתי אותכם?. תנו לי להסביר מה הולך כאן...
אתם שואלים האם יש לי רשיון?
תשובה: באופן רשמי...כן! אבל אני לא בדיוק נהגתי בתשעה חודשים האחרונים.
כשהוצאתי רשיון כולם שמחו והתרגשו בשבילי, אבא ואמא החליטו,שבגלל שעכשיו לכול הילדים יש רשיון,הם יקנו לנו רכב אחד שיהיה לשלושתנו.
הארי וג'יימס לא רצו שגם אני אהיה 'שותפה' לרכב שההורים שלי תכננו לקנות, אז הם עשו לי תרגיל מאוד 'נחמד' שגרם לי לותר על תענוג הנהיגה....
הם בקשו ממני לעשות להם סיבוב שכונתי עם הרכב של אחד ההורים-בטענה שהם רוצים לראות איך אחותם הקטנה נוהגת.
אני,ברוב טמטומי,הסכמתי להצעה שלהם ויצאתי איתם לסיבוב...שהתנהל כך :
"את נוסעת באדום"
"את בנתיב הנגדי"
"כמעט מתנו עכשיו,משוגעת!!"
"את עוד שניה היית הורגת את הילד הזה"...
משהו כזה....
ויש לי הערה: הם לא *אמרו*את זה. הם *צרחו* את זה בתוך האוזניים שלי.
איך שהו הגענו הבייתה,יצאתי מהמכונית בעצבים ועליתי הבייתה כשכולי בוכה.
אבא ואמא התעמבנו עליהם ואמרו שהם לא קונים שום רכב חדש....כך שלא רק אני הפסדתי פה...
בכול אופן,אני כבר לא נוהגת...הארי וג'יימס הורידו לי את הבטחון שהיה לי.