שטויות של נערה מתבגרת -פרק 18-

אליטה סיפרה לי שהיא נתנה הצצה בתמונות, (אני יכולה להשבע לכם שהיא בחנה את התמונות בקפידה, ולא סתם 'נתנה הצצה'...) והיא הגיעה למסקנה שהתלמידים מבית הספר מכירים אותי, והם לא יאמינו בכלל לתמונות הטפשיות האלה (בולשיט! אף אחד לא מכיר אותי!), היא גם אומרת שהתמונות בכלל לא ברורות ולא רואים את הפנים של הבחורה (שאמורה להיות *אני*- למען ה') כך שאין לי ממה להיות לחוצה, אף אחד לא יאמין שזו באמת אני. (תקשיבו לי ותקשיבו לי טוב, נוער רק רוצה חומר לרכילות...אם רק הייתי יכולה לגרום לכולם לחשוב שטנסלי בהריון זה היה נהדר!..הם היו שוכחים ממני מאוד מהר)
"אבל למה שלא יאמינו לתמונות? אני בעצמי 'האמנתי' כשראיתי אותן" אמרתי לאליטה שהתרחצה מאחורי וילון האמבטיה- בזמן שאני יושבת על מכסה האסלה.
אליטה באה לענות שלי תשובה כשפתאום דלת האמבטיה של פרד נפתחה והוא בא להכנס פנימה בתנופה.( שאלוהים יסלח לי, פרד היה לבוש רק בתחתונים שנצמדו לו לנשמה..ברררררר...זה היה מבחיל). נתתי *כזו צרחה* שאליטה לא התגברה על סקרנותה והציצה מבעד לוילון האמבטיה.
עכשיו היה תורה של אליטה לתת צרחה מחרישת אוזניים.
פרד 'המסכן' היה כ"כ מבוהל מהצרחה שלי/מההצצה של אליטה- שהוא טרק את הדלת בחוזקה.
"למה לא נעלת את הדלת שלו?" שאלה אליטה בזעזוע. וואו,אליטה, תתחשבי בעור התוף שלי.!
" הייתי בטוחה שנעלתי, סליחה"
" אני לא מאמינה, הוא כמעט ראה לי ת'ציצים" שאגה אליטה.
"הוא שומע אותך"
"אופס"
"אפשר לדעת מה שתיכן עושות בחדר האמבטיה?" צעק פרד מבעד לדלת חדרו.
צחקנו והתעלמנו מהשאלה הדבילית שלו.
"אחלה של תחתונים" צעקה לו אליטה.
"סתומות" סינן פרד בלחש.


************


אליטה אמרה שהיום בראד לא יבוא לבית הספר כי אחותו ילדה והוא נוסע לבקר אותה יחד עם כל המשפחה. אבל מה שיותר חשוב מזה שאחותו ילדה,זה שאנחנו צריכות לנסוע ב 'דבר הצהוב' הזה.. נחשתם??? זה כבר סימן שהיום שלי יהיה נורא!
כשיצאנו מהביית לכיון התחנה ערכתי הכרות קצרה בין מיקי (הכלב המזואגג) לאליטה.
מיקי ממש שמח להכיר את אליטה. באמת. הוא פשוט לא הפסיק לפטפט:
נביחות עצבניות.
נביחות עצבניות.
נביחות עצבניות מאוד 1000,000X
אלנו לו יום טוב (שזה מאוד יפה מצידנו) ורצנו לתחנה.
אבל כשחזרתי מבית הספר לא ניהלתי שיחה עם הכלב,הוא כמובן שאג עלי בנביחות (הוא פיתח שנאה עמוקה אלי, חכם!) אבל לא יכולתי לענות לו כי בדיוק הבעלים שלו יצאה מהביית והביאה לו לאכול.
"דיי,דיי, תפסיק לנבוח, היא ילדה טובה" היא נסתה להרגיע את הכלב,אבל זה לא בדיוק הועיל.
*הערה: אני מניחה שמיקי היה צריך להרגע כשהיא אמרה לו שאני ילדה טובה.*

"היי" קראתי בקול כשנכנסתי הבייתה.
שררה דממה!
"אמא?" שאלתי במנגינה המוכרת לכולם.
אמא מילמלה איזה "אממממ..." כתגובה.
"איפה את?" שאלה רטורית! ידעתי שהיא במטבח.
מה קורה כאן? ממתי אמא כזו שקטה? תמיד כשאנו נכנסים הבייתה היא מתחילה לשאול את השאלות האמהיות האלה...כמו : איך היה? יש לך מבחן? דברת עם המורה לפיזיקה?....
"קרה משהו..?" שאלתי בתמיהה כשנכנסתי למטבח.
"לא, שום דבא מיוחד.." ענתה אמא כשהיא שקועה באיזו כתבה במגזין לנשים.
אז זו הסיבה! היא הייתה כ"כ שקועה במגזין!... אבל זה דיי מפתיע שהיא כה שקועה, אמא שלי יכולה לנהל שיחה שלמה עם מישהוא ותוך כדי- גם לקרוא ספר..- אין לי מושג איך היא עושה את זה-
"זה פשוט מפחיד.." מלמלה אמא והרימה את עיניה מהמגזין.
כבר ציינתי את זה שתמיד תופסים אותי על חם? בדיוק לקחתי ישירות מהסיר קצת פסטה (עם היד) לתוך הפה.ההורים שלי שונאים שאני עושה את זה!!!
"אמ..?" שאלתי כשהפה שלי מלא בפסטה.
למזלי- אמא בההתה בנקודה לא ברורה. וואו, הכתבה הזו ממש ריתקה אותה,אין מצב שהיא לא גוערת על כשהיא רואה את היד שלי מלאה בפסטה.
אבל כנראה הכתבה הזו *ממש ממש* ריתקה אותה, כי פתאום היא אמרה:
"תגידי, מותק, סליחה שאני כזו ישירה, אבל..אמ...את מקיימת יחסים?"
כמעט נחנקתי מהפסטה.
אמא הסתכלה עלי ברצינות רבה. "אז אני מבינה שכן"
"לא,לא,לא,אני לא" קראתי כשאני אוחזת בגרוני.
"את לא יכולה לשקר לאמא שלך" היא הבליעה חיוך וקמה למזוג לי כוס מיים.
לגמתי את תכולת הכוס במהירות.
"אמא, אני לא...." לא ידעתי איך לנסח את זה, עושה סקס? שוכבת עם בנים? משתוללת בסדינים?.
"את לא מה?"שאלה אמא והתיישבה במקומה כשחיוך קטן מרצד לה על הפנים.
לרגע חשבתי שאולי היא יודעת על הכתבה וראתה את התמונות,אבל כהחטפתי מבט לכיונה וראיתי שהיא מחייכת קצת...הנחתי שהיא לא.
"את יודעת" נמנעתי מלהסתכל לה בעיניים.
"את יכולה להגיד את זה. מה, את מתביישת מאמא שלך?"
"כן" אמרתי בקול. "זה קצת לא נעים" הודתי.
אוי-נו,שטויות" היא מחתה.
"לא משנה,אני לא מקיימת..אמ...שום כלום. למה את בכלל שואלת אותי ..?"
"כי קראתי הרגע כתבה מזעזעת על נערות שנכנסות להריון ב..."
"טוב, זה לא משנה,אני לא בענין כרגע" התעצבנתי ויצאתי מהמטבח.
אמא צחקקה לעצמה, נו באמת אמא....
לרוע מזלי חברים של פרד והארי באו לביקור והם עמדו מחוץ למטבח בזמן שאני ואמא דברנו.
"מה..?.. שיחת סקס עם אמא'לה???"
"שתקו!!!!"צעקתי עליהם ורצתי לחדרי כשאני מסמיקה עד לאוזניים.
היום עבר עלי כמו כל יום שיגרתי.
בית ספר.
צעקות עם אמא.
ישיבה מול המחשב (או יותר נכון : בהייה מול הכתבה )
שעתיים של בכי.
תזכורת עצמית על כך שאני כ"כ שונאת את מייק.
היום הרשתי לו להקפיץ אותי הבייתה,אבל אל תכעסו עלי,זה היה מקרה חרום!הייתי חייבת להגיע בזמן כדי לא לפספס את הפרק החדש בסדרה שלי שישודר היום בטלויזיה.
"תודה" מלמלתי ופתחתי את דלת המכונית.
"חכי שניה"קרא מייק כשכבר כמעט הייתי בחוץ.
"מה..?" שאלתי כשהתישבתי חזרה.
הוא תופף על ההגה בעצבנות ואחר פנה אלי "לא משנה" אמר.
"תודה לאל! כמה שפחות דיבורים ממך.." אמרתי בכעס על כך שהוא מעקב אותי.
"זה התודה שלך? אחרי שני מקפיץ אותך הבייתה?"
-וואלה,לא חשבתי על זה-
"או, שכחתי" אמר לפתע מייק. " אני מרגיש כ"כ רע ששפטתי אותך,לרגע שתבלבלתי וחשבתי שאת בנאדם רגיל.אבל את קטניס, נערה מטורללת ומפגרת!"
"סתום מייק" דחפתי אותו מעט.
"עכשיו עופי מהרכב שלי" אמר מייק וחייך את חיוכו השטני.
"זה לא מעליב,אתה יודע! ממילא מחר תתחנן להסיע אותי הבייתה, חתיכת פראייר מלוקק" סיננתי כשכבר הייתי בחוץ.
"טיפשה" קרא מייק אחרי. אבל אני לא טרחתי לענות לו, פשוט הלכתי בגב זקוף לכיון המדרגות של מפתן הביית.
"ו...התוכנית שלי דיי עבדה, הצלחתי לעקב אותך ברבע שעה, כך שחסרות לך חמש עשר דקות מהפרק הדבילי שלך" קרא מייק בדיוק לפני שעזב את המקום עם כל מנועים רועש.
לעזאזל איתו, הוא לגמרי הצליח לסדר אותי.!
ידעתי שההורים שלי לא בבית,הבחנתי בכך שהרכבים שלהם לא היו בחניה.
"מיייייי?" קרא הארי מלמעלה כשנכנסתי הבייתה.
"שֶד ! מי זה כבר יכול להיות?" שאלתי ונזרקתי על הספה בסלון.
הארי ירד בגרם המדרגות בקצב מהיר.
"איפה אבא ואמא?" שאלתי כששינו עשינו את דרכינו למטבח.
"הם יצאו, הם כבר צריכים להגיע בכול רגע"
"וג'יימס?" שאלתי והוצאתי שוקולד שוייצרי מהארון.
"לא יודע, נסע...." מלמל הארי כשהוא מחפש משהו עמוק בתוך המקרר.
"או, סוף סוף" אמר הארי והוציא את ראשו מהמקרר, הוא אחז בידו את המעדן הכי אהוב עלי.
"היי..זה לא המעדן שלי...?" שאלתי ומלמצתי עיניים (אני תמיד עושה את זה כשאני חושדת...)
"חח,כן קטניס, זה המעדן שלך, לכן אני החבאתי אותו-כי-זה-המעדן-שלך."
"אתה חתיכת..." התנפלתי לכיונו של הארי,אך בשניה האחרונה הוא התחמק ורץ לחדרו כשאני אחריו.
"אמא קנתה אותו לי!!!!" צאחתי כשניסתי להשיג אותו במדרגות.
הארי הזה, הוא הצליח להמלט לחדרו ברגע האחרון.
"ננה בננה...." הוא צעק והשתעשע מעצמו.
"יואו,קטניס,את לא מבינה איזה מעדן ט-ע-י-ם זה...יש לך טעם טוב, באמת!" אמר הארי מעבר לדלת כשהוא עושה קולות תענוג קולניים.
תראו,בעקרון אני לא כזאת תינוקת שאריב על מעדן מסכן, אבל בגלל שאני יודעת *שהארי* גנב לי אותו -התעצבנתי. (וו....המעדן הזה באמת טעים,נשבעת לכם!)
"קטניס, תום בקש שתתקשרי אליו" צעק הארי בדיוק כשפתחתי את דלת חדרי.
מהרתי לסגור אחרי את דלת חדרי ולהרים טלפון לתום.
"היי תום"
"היי קטניס. נחשי מה..." שאל, יכולתי לשמוע אנשים מצחקקים לידו.
"אמ...סבא שלך גילה תרופה לסרטן?"
תום צחקק מעט. "לא טיפשונת,דברתי עם אלן קובן,היא אמרה שהיא מביאה מומחה למחשבים בשבוע הבא ו...הוא יעלה על הפורץ וימחוק את הכתבה הארורה..."
הלב שלי החל לדפוק במהירות.
"רגע, בעצם...כשאני חושבת על זה, *היא* בעצמה יכולה למחוק את הכתבה,לא?"
"נראה שהמנובל הזה שאחראי לכל הפרשה יותר מידי מתוחכם,כי היא נסתה למחוק והיא פשוט לא הצליחה."
תום ואני ברבנו עוד קצת על נושא הכתבה ונתקנו את השיחה.
"אבל למה רק עוד שבוע???" שאלתי את עצמי בתסכול ובעטתי בכוננית הקטנה שעל-יד המיטה שלי.

(או-יופי, הכוננית נפלה....)