שטויות של נערה מתבגרת-4

הסתובבתי,זה היה תום.
"היי תום,בוקר טוב"
"מה קורה קטניס..?למה לא התקשרת אלי אתמול?"אמר תום ופסע לכיוננו.
"אויש,אני מצטערת!זה היה דחוף?רצית להגיד לי משהו חשוב?"
תום רק חייך אלי ולא ענה,המשכנו ללכת שלושתינו לכיוון הארוניות בשתיקה.
תום הוא חבר טוב שלי,אני ממש אוהבת את הבחור הזה(בתור ידיד כמובן..). אני ותום מאוד שונים מבחינה חברותית. תום הוא מאלה הפופולארים,הנחשבים..הוא מסוג הבחורים שכל הבנות בשכבה מתות להיות בקרבתם.
ואני...אמ...יש לי את החברות שלי..שלא תבינו לא נכון,אני לא מהבנות האלה שכל היום יושבות בקצה הכיתה ולא יוצרות קשר עיין עם אף אחד..ממש לא.! אבל אני גם לא מהפופולאריות..ולסיכום..:אני פשוט כמו רוב בנות התיכון.
"מה?" שאלתי אותו כשראיתי שהו עדיין מבחין בי.
"סתם!אסור להסתכל עלייך?" הוא שאל
"לא! נראה לי שאתה מסתיר ממני משהו."אמרתי ודחפתי אותו דחיפה ידידותית
"סתם..דפוקה קטנה,רציתי שתבואי אלי ותעזרי לי בתרגילים בטריגונומטריה" אמר תום
וואלה!!!לגמרי שכחתי,הבטחתי לו שאני אבוא לעזור לו לפני הבוחן היום..
אז..למה לא התקשרת להזכיר לי?" שאלתי במבוכה-זה פחות או יותר מה שיכולתי להגיד.
"סימסתי לך,את סימסת לי חזרה שתתקשרי אלי 'יותר מאוחר' ולא התקשרת."
"מה?"שאלתי את תום ונעצרתי איתו על-יד הארונית שלו.
"אז זה בטח ג'יימס או הארי..הם כנראה התעסקו לי בפלאפון בזמן שלא ראיתי ו - - -"
"אה..נו,שטויות ,לא 'ביג-דיל'
לפתע אליטה שילבה את זרועה בזרועי ומשכה אותי איתה "אתה תאהב את מה שהיא תספר לך אח"כ על ג'יימס והארי ,אבל עכשיו יש לנו ארונית ללכת אליה" אמרה לו אליטה בעודה גוררת אותי.
אני-שכמעט נפלתי מחוסר שיווי משקל (תודה אליטה) הפרחתי לתום נשיקה ופניתי לאליטה
"איזה סתומים האחים האלה"נאנחתי
"את סתומה!תראי איך הוא מסתכל עלייך!(היא מתכוונת לתום)הורג אותי שאת לא רואה את זה!" אמרה אליטה וזרקה את התיק שלה בפרעות אל תוך הארונית. הארונית שלי נמצאת שתי ארוניות ליידה,נגשתי לפתוח אותה כשאני מדברת אל אליטה תוך כדי... "תפסיקי להגיד את זה,את סתם מקשקשת..!!!" זה קצת מביך לשמוע שהחבר הכי טוב שלך מכיתה ד' מאוהב בך..וחוץ מזה זה בכלל לא נכון, נ-ק-ו-ד-ה!!
אספתי את השיער הארוך שלי לקוקו גבוה.כן.את השיער שלי אני אוהבת (לפחות את זה) אומנם הוא בצבע חום כהה אבל הוא חלק כמשי וארוך מאוד..ארוך כמו השיער של אליטה לפני שנתיים,בכיתה ט' היא גזרה את השיער שלה עד אמצע הגב...ובכלל-אני חושבת שאליטה היא בחורה ממש יפה (לא רק אני חושבת ככה,תאמינו לי..) העיניים הגדולות והדבשיות שלה ממש מהממות...
"יבוא יום ותראי שאני צודקת.." נאנחה אליטה וסגרה את דלת הארונית.ועוד לפני שהספקתי לסגור את הארונית שלי משהו תפס בכתפי וסובב אותי בתנופה אחורנית
"שמיקה?" שאלתי בתמיהה
"הפסדת אתמול את כל הכיף" קראה שמיקה בהתרגשות
שמיקה היא החברה שלי לעבודה,אני עובדת בתור מלצרית בבית קפה קטן שנמצא חמש רחובות לייד בית הספר שלנו,אני לא יודעת אם יצא לכם להיות בו,אבל כמעט כל נער ונערה מהתיכון שלנו הספיק לבקר שם,
ביימי שלישי אני לא עובדת,שלישי וראשון לייתר דיוק. שמיקה לעומתי עובדת בכול ימות השבוע מלבד בשבת.
"אתמול טנסלי ואמילי נכנסנו לבית הקפה,את לא מבינה מה עשינו להן.."
עכשיו אני סקרנית..רוב תלמידי התיכון שונאים את הבחורות האלה,והמילים 'רוב תלמידי התיכון ' כוללים בתוכם את הח'ברה מהעבודה..ואני בהחלט יודעת למה הם מסוגלים.
היא סיפרה לנו בהתלהבות שאתמול אמילי וטנסלי נכנסו לבית הקפה והזמינו קפוצ'ינו,אז הם (הח'ברה מהעבודה)גם גרמו להן לחכות חצי שעה ולגרום לעצבים שלהן להשתלט עלין,וגם שמו מקק ענקי בכוס של אמילי (באמת שאין לי מושג מאיפה הם השיגו את המקק הזה)
"רגע,איפה הבוס? הוא לא הרג אותכם?" שאלה אליטה
"נראה לך?הוא לא היה!" ענתה שמיקה
"וו'או,באמת חבל שלא הייתי שם" אמרתי
"וזה לא הכול, היא הקיאה על כל הבגדים שלה כשראתה את המקק בתוך הכוס" המשיכה שמיקה
-שיואו- אני מה-זה פספסתי,הייתי נותנת הכול כדי לראות את זה.
הצלצול שנשמע ברקע קטע את שטף המילים של שמיקה
"נדבר"אמרה שמיקה והתרחקה במהירות
אני ואליטה התקדמנו לכיתה,שיעור מתמטיקה,השיעור היחיד שבו אנו לומדות יחד.
"שלום מכוערת" 'ברך' אותי מייק שנשען על משקוף הכיתה.-חברים,הכירו את 'הבחור הרע' שבסיפור שלנו.