שטיות של נערה מתבגרת-פרק 6- חמש תגובות ואני ממשיכה.

אדם שמנמן ניגש לקופה ובקש חבילת סיגריות 'מלבורו לייט'.
ניגשתי להוציא ממדף הסיגריות את החבילה שרצה.
"או..תראו מי זה...הילדה הקטנה שלנו...כמה מוזר לראות אותך עושה משהו" שמעתי את קולו של מייק מאחורי.התעלמתי ממנו כמובן,והבאתי ללוקח את מבוקשו-הוא שילם ויצא החוצה.
"היי מייק,גם עלי עבר יום קשה,תודה שהתענינת" פניתי למייק.
מייק גלגל עיניים ואמר :"תראי,בפעם הבאה שאיזה לקוח מבקש חבילת סיגריות-תקראי לי,פשוט ..זה יחסוך לך את זמן החיפוש אחר החבילה המתבקשת".
"אל תדאג לזמן שלי"עניתי.
"או,בחייך קטניס,את יודעת שלא באמת התכונתי לזמן שאת מבזבזת,התכונתי לפדיחות שאת עושה לעצמך כשאת לא מו- - -".
"אתה יכול להיות רגוע" קטעתי אותו. "באמת שאתה לא צריך לדאוג לגביי" אמרתי בקול ילדותי .
"שלום" שמעתי את קולה של אליטה.
"או,היי,לא שמתי לב שנכנסת" אמרתי כשבדיוק בראד פתח את הדלת ונכנס גם הוא.
"אז.." אמרתי ודלגתי מעל הדלפק. "באיזה שולחן תבחרו?"שאלתי בנימוס מזויף וקדתי קידה.
בראד צחקק על 'היציאה' שלי,ואילו אליטה דחפה אותי כשהיא מחייך לעצמה.
רק שהדחיפה שלה היתה כל כך חזקה שמעדתי לאחור ונפלתי על הטוסיק.
בראד ואליטה מהרו לעזור לי לקום.אבל מייק....מייק שהיה מאחורי התפוצץ מצחוק כשראה אותי נופלת.
"מצחיק מאוד"אמרה אליטה."היית ממש מאחוריה, לא יכלת לעזור לה לקום?" שאלה.
"נראה לך שהייתי מפספס כזה דבר? זה היה גדול איך שהיא נפלה" מייק בקושי יכל לדבר מרוב צחוק.
נו באמת,מה אליטה חשבה לעצמה? היא מכירה את מייק ,היא יודעת טוב מאוד שהוא האחרון שיעצור את הנפילות שלי....
"אתה כזה תינוק" אמרתי לו.
"או,אני *מה-זה* נעלב"

- 20:31- בערב.-
"שולחן שלוש מוכן" קרא ג'וסף מהמטבח.
"פרד.."קראתי לפרד שהיה אחראי על שולחן שלוש. "לך לקחת את האוכל מהמטבח" אמרתי כשאני עושה את דרכי עם שתי קנקני זכוכית מלאים במיים לשולחן שבע.
המקום היה מלא באנשים,פשוט מפוצץ,בקושי שמעתי את עצמי מדברת,.
רובם היו תלמידים מהתיכון,כמו שאמרתי קודם,הרבה תלמידים נוהגים לבוא לפה מידי ערב.
אני שונאת את זה ואוהבת את זה.
שונאת-בגלל שיש לחץ בעבודה,כל הזמן צריך לדאוג שכולם בסדר,מקבלים את האוכל שלהם בזמן וכ'ו..
אוהבת-כי זה נחמד לפגוש חברים ולפטפט איתם כשיש זמן.
נגשתי לשולחן שבע-השולחן של אליטה ובראד,שלא מזמן הצטרפו אליהם איזה חמש חברה מהשיכבה של בראד.(הוא שנה אחת מעלינו,כבר ציינתי את זה?)
גם חבורת הפוסטמות כאן,חוץ משתי ה'קפטניות ' שלהן,טנסלי ואמילי. וכמו פוסטמות (כאילו...דא...זה מה שהם) הם התישבו בשולחן שש,שולחן שאני צריכה לשרת. (כל יום אנחנו עושים הגרלה איזה שולחנות אנחנו צריכים לשרת,והיום יצא לי את שולחן שבע,אחד,ושש. ו..אל תשאלו למה אנחנו עושים הגרלה,אולי אני אסביר לכם את זה בהזדמנות).
רציתי לבקש מאפריל,שמיקה או פרד להחליף איתם שולחן או משהו כזה..שאני לא אצטרך לשרת את הפוסטמות.אבל כולם שונאים אותן,אף אחד לא רוצה להתעסק איתם...מלבד מייק.הם כאלה חנפניות שלמייק הם מתנהגות הכי יפה שרק יכול להיות.

"לא מתחשק לי "ענה לי מייק כשבקשתי להחליף איתו.
הוא כזה שקרן,אני יודעת שהוא מממממתתתתתת ללכת לדבר איתן קצת,אבל בגלל *שאני* בקשתי הוא לא יעשה את זה.
עמדתי במטבח חסרת אונים.הפוסטמות כבר יותר מחמש דקות מחכות למלצר...מה עושים????
הצצתי מפתח המטבח לשולחן שלהם..הם לא היו נראות עצבניות..עדיין לא...
לפתע מייק הגיע משום מקום ודחף אותי לתוך המטבח.
"אני חושב שהן מחכות רק לך...."הוא אמר בקול שטני.
נאנחתי בקול. "אל תהיה מפלצת,בבקשה תלך אליהן"
"את נשמעת ממש חסרת אונים" הוא ענה.
"אתה חושב כך?" התעצבנתי.
"אהה,וזה ממש משעשע לראות אותך במצב כזה,אני כבר מת לראות אותך הולכת אליהן."
"מייק,קטניס,יש הרבה עבודה,פטפוטים זה לא לעכשיו.." אמר ג'וסף (הטבח,אם שכחתם..)
"טוב,בסדר...אני ילך במקומך.." אמר מייק כאילו הוא עושה את זה ממש נגד רצונו.
"באמת?"התלהבתי
"לא" ענה מייק וחייך חיוך מפלצתי
"נו באמת....." התעצבנתי.
"סתם סתם,אני ילך במקומך,אבל בתמורה לזה.... את מביאה לי חמש דולר"
"בסדר" לא הססתי לרגע.
מייק חייך ויצא מהמטבח,נשמתי לרווחה.
"בעצם 10 דולר" שמעתי אותו קורא מרחוק.
"קטניס" ראיתי את תום מתקרב לעבר המטבח.
"היי,לא ראיתי אותך,מתי הגעת?" שאלתי.
"ממש עכשיו,תארתי לעצמי שתיהיי במטבח" הוא חייך והתישב על 'ה'שרפרף.
"קטניס,אני לא רוצה להיות קרציה,אבל יש לך שלושה שולחנות לדאוג להם..." אמר ג'וסף.
"ג'וסף ,זה בסדר,הם מסודרים לבנתיים." עניתי בחוסר סבלנות ופניתי לתום.
"אה,כן,ראיתי הרגע את מייק והוא אמר לי להגיד לך שאת צריכה לשרת את השולחן שלי ושל הח'ברה שלי..." אמר תום.
"לא,אני לא.יש שם זוג סטודנטים,לא?"
"לא,הם הלכו ואנחנו התישבנו במקומם" ענה תום.
אני לא התלהבתי מהרעיון שאני צריכה לשרת את החברים של תום -הח'ברה הכי שווים בשכבה,הכי פפולארים.... אבל זה בהחלט עדיף על לשרת את הפוסטמות.
"אז אני מניחה שאני צריכה ללכת לקחת את הכסף שהם השאירו.." אמרתי לעצמי וחטפתי מיידיו של תום את הפלאפון החדיש שלו.
אני ממש מקנא בתום שיש לו את הפלאפון הזה... כשבקשתי ממהורים שלי את הפלאפון הזה הם חשבו שאני מתלוצצת.אל תחשבו שהם הורים רעים או משהו כזה,אבל אמא שלי חושבת שזה סתם מיותר.
לא מזמן הם קנו לי מחשב נייד,סתם כי אני 'ילדה טובה'. (אתם לא מבינים איזה שבוע עבר עלי לפני שקיבלתי את המחשב. אני מתכוונת -מה לא עשיתי בבית?. כמובן שאם אחרי שאני עזרתי לה כ"כ הרבה הייתי מבקשת מחשב היא הייתה קולטת למה אני מתנהגת כמו 'מלאך'.
אז 'שיחקתי אותה' מדברת לידה בפלאפון עם אליטה,וכאילו אמרתי לה..:" כן,מה השאלה,ברור שהיתי רוצה מחשב נייד,את צוחקת עליי?????"
ו..תָ... דָ... יום למחרת ,איך שהגעתי מבית הספר,המחשב שלי חיכה לי על השולחן בחדר)
וגם יש לי פלאפון חדיש (אבל לא כמו של תום) אז הם לא רואים לנכון לקנות לי את הפלאפון ההוא..

יצאתי כמה דקות אחרי תום והמטבח לכיוון השוחלן שלו ושל החברים שלו. הוצאתי בעייפות את הפנקס מהסינר וחייכתי חיוך מאולץ.
"היי קטניס" אמר אחד מהם.
הינהנתי בראשי כתגובה.
"מה תרצו?"הייתי ישירה.
"תביאי כוסות קולה,לכולנו" אמר תום.
"אוקיי"אמרתי באיטיות כשכתבתי 'חמש קולה' בפנקס (אני לא סומכת על הזכרון שלי,עם כל ההזמנות שיש פה אני יוצאת ממש מבולבלת)
כשחזרתי עם חמש כוסות קולה על מגש...רציתי למות!!!!!!!!!!!!!!!!!!