שטיות של נערה מתבגרת -פרק 5- 5 דגובות ואני ממשיכה...

"שלום מכוערת" ברך אותי מייק שנשען על משקוף הכיתה.חברים-הכירו את ה'בחור הרע' שבסיפור שלנו.
"אדיוט" השבתי לו ונכנסתי לכיתה.
אז אתם שואלים מי זה מייק? בסדר! מייק הוא האויב המושבע שלי מכיתה ד'. באותה תקופה אני הייתי תלמידה חדשה.(בדיוק אז עברנו לניו יורק).
ו...אני זוכרת שהכרתי אותו ע"י ספר חשבון העבה שתמיד נחבט בי בחוזקה,(ע"י מייק כמובן).
בהתחלה בקשתי ממנו יפה שיפסיק להכאיב לי,אחרי שראיתי שהוא לא מתיאש...נסתי 'להחזיר לו' כמו שאומרים-אבל הוא היה חזק ממני.
בכול אופן-מאז אני פשוט שונאת אותו!!! בכול הזדמנות שרק הייתה הוא הפריע לי והציק לי.
למשל בכיתה ו' ,כשהתחלתי ללבוש חזיות,הוא היה מתגנב מאחורי ומותח לי את הגומי ואז חובט אותו על גבי...(היו פעמים שהוא גם פתח לי את החזיה,אבל בואו לא נדבר על זה..).
הוא גם היה האחראי לקשר החזק שנוצר בייני לבין המורה של כיתת הריתוק ,אם אתם מבינים......
ושנה שעברה הוא ממש הגזים! (זה אומנם לא הדבר הכי גרוע שהוא עשה לי....אבל גרוע מספיק....) כשנכנסתי לאולם הקפיטריה,עפה עלי כמות מכובדת של פסטה ישר לפרצוף.כולם בקפיטריה השתתקו. שניה לאחר מכן הם הוציאו את הפלאפונים שלהם במטרה לצלם אותי,לולא תום שדחף אותי אל מחוץ לאולם הם גם היו מספיקים לצלם..(תודה תום).
אני,ברוב טמטומי חשבתי שאני מספיק טובה בשביל להחזיר לו. התגנבתי למלתחות הבנים כשהוא התרחץ אחרי שיעור ספורט,לקחתי את כל הבגדים שלו מהארונית (כולל התחתתונים..אייוווווו) ונשענתי על הארונית שלו באלגנטיות.. . כשהוא יצא ,עטוף במגבת רק בחלק גובו התחתון-הוא נדהם לראות אותי נשענת על הארונית שלו כשכול הבגדים שלו בידיי.
"שלא תעזי - - - "הוא התחיל לומר.
אבל אני כבר יצאתי בריצה מהירה... הוא רץ אחרי בכול שטח בית הספר כשהוא ערום למחצה...אני חשבתי שהוא הולך לאכול פדיחות,אבל נראה היה שטעיתי. הבנות לגמרי התחרמנו מהגוף שלו!!!!!
כשעמדתי המומה לייד קבוצת בנות שהיו שנה מעליי ובהו במייק כאילו הוא איזה מלאך...-מייק נגש אלי,חטף ממני את בגדיו ולחש לי באוזן:"תודה רבה על הפרסום קטניס,נראה שהיום בלילה אני הולך לבלות 'יופי' בזכותך.."
אז...כן!! יצאתי דפוקה.
- 3:15-
כמו תמיד,אני לא זוכרת איפה בראד החנה את הרכב בבוקר,וזה דיי קשה לחפש את הרכב שלו כשהחניון מלא בתלמידים.
אחרי שבע דקות של חיפוש מורט עצבים אחר הרכב של בראד,הבחנתי באליטה שנשענת על הרכב,ובבראד שסוגר עליה עם ידיו ומנשק אותה האיטיות.
רק אחרי שאני מזייפת שיעול הם ניתקים אחד מהשני ובראד פותח את הרכב.
"אז איך היה היום?"שאלה אותי אליטה כשנכנסנו לרכב.
"משעמם ,כרגיל..."עניתי
* * *
אני צעדתי לכיוון הבית קפה שבו אני עובדת. היום אני עובדת מחמש עד אחת עשרה,שעת הסגירה.
בדרך פגשתי את אפריל,אפריל גם עובדת בבית הקפה.אולי כדאי שאני אסביר את זה כך:אני,שמיקה,מייק אפריל ופרד, עובדים יחד בבית הקפה.
"שלום"קראה אפריל כשנכנסנו לבית הקפה.
"מה קורה בנות?" שאל פרד ויצא מהמטבח אל העבר השיני של הדלפק.
הוא זרק לנו את 'מדי העבודה',כן.. יש לנו מדי עבודה,אבל זה לא משהו רציני,רק איזה סינר שחור וקובע שחור...
לא היו הרבה אנשים בבית הקפה ,רק זוג צעיר ושתי נערות.בדרך כלל הבלאגן מתחיל בשעה שמונה,כמעט כול בית הספר מגיע לכאן...סיוט!!!!
נכנסתי למטבח."שלום ג'וסף" ברכתי את הטבח שהיה עסוק בלהוסיף תבלינים לאיזה מרק.
"שלום קטניס,מה שלומך?"הוא שאל מבלי להרים את ראשו מהסיר.
"אמ...בסדר.."אמרתי באדישות והתישבתי על שרפרף קטן שהיה במטבח.(עכשיו תקשיבו טוב,השרפרף הזה שהתישבתי עליו...הוא לא סתם שרפרף...
הבוס המפלצתי שלנו לא מסכים לנו לקחת כסאות מהשולחנות של הסועדים,כך שאין לנו על מה לשבת בשעות הפנאי,מלבד שרפרף אחד קטן שנמצא במטבח,בעקרון השרפרך הזה נועד לטבח,אבל הוא כל הזמן עומד....
בקיצור-לשבת על השרפרף זה זכות...אתם לא יודעים כמה רבים עליו פה..)
"איפה שמיקה ומייק?"שאלתי.
"הם ירדו למרטף להביא לי כמה מצרכים..למה שלא תלכי לעזור להם?"הציע.
"או...אני חושבת שהם יסתדרו מצויין בלעדיי" התחמקתי ויצאתי מהמטבח.
צליל פעמונים עדין הודיע על כך שנכנס משהו לבית הקפה.(אתם מכירים את הפעמונים שתלויים מעל הדלת..כן?)