דיימונז(שדים)- פרק 9

אני נשארת באולם כמה דקות המומה. לאחר מכן אני מתעשטת וחוזרת לכיתה ומתיישבת ליד סאם.
״לייל יש סיבה מיוחדת שאיחרת?!״, שואלת אותי המורה.
אני מסתכלת על קטרין אבל היא פשוט מתעלמת,״ אממ...לא המורה״, אני אומרת בכניעה.
״נכון שאת הבת של אחדים מבכירי השלטון אבל אצלנו היחס הוגן!״, היא מטיפה לי מול כל הכיתה,״ אז אני רושמת לך ביום רביעי ריתוק!״
אני מהנהנת בראשי והיא ממשיכה בשיעור. ״איפה אנחנו?״, אני שואלת את סאם.
״עמוד 63 בחוברת״, הוא עונה ולא ממשיך לדבר איתי.
כשנגמר השיעור סאם ממהר לצאת מהכיתה ומותיר אותי מאחור. חיכיתי עד ששאר התלמידים יצאו ורק אז קמתי ללכת. לא מיהרתי לשום מקום. 
כשהלכתי במסדרון, שהיה כמעט ריק מתלמידים כי הם כבר הלכו הביתה, ראיתי את אמנדה. היא החליפה ספרים בארונית שלה ולא שמה לב שהתקרבתי.
״הי אמנדה,״ אמרתי בחיוך, היא הסתובבה וטרקה את הארונית שלה, על פניה מבט מפוחד. היא מיהרה ללכת וכשפסעתי בעקבותיה היא החלה לרוץ ואני נותרתי מאחור. שוב.
הגעתי הביתה מבואסת. גם סאם וגם אמנדה מתעלמים ממני, ואין לי מושג למה!
נכנסתי לחדרי, ובלי לחכות לאיה, החלפתי לביקיני שלי וירדתי לחוף. התכוונתי ללכת לאמנדה לבדוק מה קורה אבל קודם רציתי להטביע את התסכול שלי עמוק בים. המסיבה היתה מוצלחת, היו הרבה ילדים שהחמיאו לי, אבל כל זה לא שווה אם אמנדה מתעלמת ממני, ומה הסיפור של סאם?!
״לא באת בהפסקה,״ אני מסתובבת כדי לראות מי הדובר, ורואה את דילן.
״מה אתה עושה כאן?״ אני שואלת אותו,
״חיכיתי לך בהפסקה בשער אבל לא באת, אז הגעתי לבית שלך.״ הוא חייך,״את יודעת יש לך חדר נחמד,״ הוא מוסיף כבדרך אגב.
״היית בחדר שלי?!״ אני תוהה אם איה הכניסה אותו או שהוא פרץ. ואיך לעזאזל הוא הספיק? רק לפני חצי שעה נגמרו הלימודים, והבית שלי לא כל כך קרוב לבית הספר. ״מה אתה עושה כאן?! איך נכנסת?! איה לא אמרה לי כלום על אורח והיא אמורה לדעת!״
הוא מחייך אליי את החיוך שלו, נעמד מולי ומחזיק את ידיי,״ איה לא צריכה לדעת הכל...״, הוא לוחש קרוב לאוזני ואני מרגישה צמרמורת נעימה חולפת בגבי.
״טוב אז את באה להכנס?״, הוא שואל בקול ומושך אותי אחריו.
אנחנו נכנסים למים ומשפריצים אחד על השני. אני מאושרת. המים מרגיעים אותי. גם דילן תורם לאושר הזה שלי.  
לאחר הרבה זמן שהשמש מתחילה לשקוע אנחנו יוצאים מהמים ונשכבים על החול. השמש מחממת אותי קלות לפני שהיא שוקעת לגמרי. אני מסתכלת על דילן ששוכב לצידי בעיניים עצומות. אני מחייכת לעצמי ונרדמת.
כשאני מתעוררת דילן כבר לא לצידי. אניי מחפשת סביב אבל נראה שהוא פשוט נעלם.
אני נכנסת הביתה ואיה מטפלת בי. איה מחליפה לי לשמלת ערב מרשימה, מה שאומר שחברים של ההורים מגיעים. השמלה עשויה מבד סטן שחור. צמוד שמתרחב טיפה כשהוא נוגע ברצפה. היא גם מסדרת לי תסרוקת גבוהה עם תלתלים ׳שבטעות׳ נשרו מהתסרוקת. אניי מסתכלת במראה בזמן שאיה עונדת לי שרשרת, עגילים, טבעת וצמידים מכסף עדין ומחייכת לעצמי. אני באמת יפה.
אחרי שאני מוכנה אני צועדת אל השולחן. ואז אני מזהה את האורחים.
אלה ההורים של כריסטופר. אני מחייכת חיוך מלאכותי וניגשת לדבר איתם שיחה תרבותית כשלפתע אני מרגישה יד על כתפי. אני מסתובבת במהירות ומחייכת חיוך מאולץ יותר. מולי עומד כריסטופר. הארוס שלי.