דיינו

דיינו

בזמן שלטונו של הארון אלרשיד בבגדד, היהודים חיו חיי רווחה ושגשוג. המלך
אהב אותם ונתן להם את המשרות המכובדות ביותר.
למנהל חצר המלך קראו בשם דיינו. הוא מאוד לא אהב את היחס של המלך
ליהודים וניסה למצוא סיבות כדי שהמלך יגלה את היהודים מארצו. ואז צץ
בראשו רעיון גאוני: "אני אפרוץ לארמון המלך ואגנוב את כל האוצרות שיש
שם ואז אפנה למלך ואומר לו שהיהודים עשו זאת". אמר לעצמו.
באותו לילה הוא פרץ לארמון וגנב את כל האוצר. למחרת בבוקר קמה מהומה
רבה. דיינו פנה למלך: "אדוני! אם תרצה לדעת מי הגנב עליך לפנות ליהודים,
הם עשו זאת והחזירו לך רעה תחת טובה. עליך להרוג את כולם אם לא יחזירו
את האוצר הגנוב".
הארון אל רשיד קרא אליו את החכם באשי ואת המכובדים ואמר: "אם לא
תגלו לי מי הגנב ולא תחזירו את האוצר הגנוב עד ליום הראשון לחג הפסח
אנו אורה להרוג את כל היהודים מזקן ועד טף".
עד לחג היה חודש ימים. היהודים הסתגרו בבתים ובבתי הכנסת, קבעו ימי
תענית וצום והתפללו שישועה. בליל הסדר הם קמו מאבלם, הכינו את כל
ההכנות לחג, כלל מצות והתכוננו לקיים את ליל הסדר כהלכתו. וכך היה מכל
בית נשמעו תפילות חג הפסח והשירים ושמחתם של היהודים.
דיינו היה מודאג: "מה הם שרים, מה השמחה הזו. הרי מחר כולם יוצאו
להורג". אך הוא הסתובב בשכונת היהודים ומכל בית שמע : " די די דיינו
דיינו דיינו" הוא נבהל מאוד למאחר וחשב שהיהודים גילו כי הוא הגנב.
גם בליל הסדר השני (בחוץ לארץ ערכו סדר פסח כפול) הוא שמע את היהודים
שרים "דיינו, דיינו, דיינו". אז הוא הלך לחכם באשי והתחנן לנפשו ואמר:
"כבר החזרתי את כל האוצר הגנוב למקומו, אנא, עשו שעמי חסד ואל תגלו
למלך כי אני הגנב".
כמובן שדיינו הוצא להורג ולהודים היתה אורה ושמחה.
את הסיפור הזה סיפורו היהודים בליל הסדר בבגדד