הממלכות

"קומי."

היא קמה.

"תסתובבי."

היא הסתובבה.

היא לבשה שמלה אלגנטית בצבע בורדו שהדגישה את עיניה הירוקות. תלתליה הערמוניים היו פזורים עם שתי צמות שהתחברו ויצרו צורת ספירלה. המשרתת ענדה לה שרשרת זהב צמודה עם תליון יהלום קטן. "את מוכנה", אמרה לבסוף ובחנה בעיון את הנסיכה הצעירה. "השיעורים שלך מיד מתחילים וכדאי שלא תאחרי. הבוקר תפגשי עם הסנטור וולף במסגרת שיעור נימוסים והליכות". המשרתת יישרה את שמלתה השחורה, והביטה בפני גבירתה. "לאחר ארוחת הצהריים שלך תאורגני לקראת נשף לכבוד הגעתם של משפחת המלוכה מהממלכה הראשונה". , הנסיכה לוסי הנהנה כלפי המשרתת, ולאחר מכן צעדה לעבר אולם הלימוד.

אולם הלימוד היה חדר גדול בצבע לבן עם פסים כסופים. הוא היה מקושט במראות ובהסברים מדעיים על העולם. כמו כן היו תלויים דיוקנאות של אצילים ונסיכים מהעבר. הייתה בו פינת ישיבה ומעבדה קטנה. בהיכנסה לחדר הבחינה בגבר מזדקן בגיל העמידה הלבוש בהידור רב. "בוקר טוב, הסנטור וולף", אמרה וקדה חצי קידה לעבר האיש. "בוקר טוב גם לך, הנסיכה" אמר וקד קידה מלאה. "היום נמשיך את שיעורינו הקודמים על הבעות הפנים בזמן הארוחה". לוסי הנהנה בראשה בהיסח הדעת, והתיישבה על אחת הכורסאות המרופדות שנחו בפינת החדר. מחשבותיה היו נתונות לאורחי הכבוד שיגיעו הערב.

***

תרועות החצוצרה כל-כך חזקות שיכלו להחריש קירות, חשבה הנסיכה לאונורה. זאת הייתה הממלכה האחרונה שהם היו צריכים לבקר בה לפני שיחזרו לממלכתם וללאונורה לא היה כוח לכל הנשפים וההכרזות שקיבלו את בואם. ולחשוב שיום אחד היא זאת שתמלוך, היא נחרה בבוז. מעשה שזיכה אותה במבטה הכועס של אמה. אבל לא היה לה אכפת, בסופו של דבר היא עשתה מה שרצתה.

***

לוסי ישבה במקומה על כסא הכבוד לצד אחותה התאומה. היא הסתכלה עליה בהתפעלות, מודדת במבטה את שערה הבלונדיני האסוף בתסרוקת מורכבת משובצת באבני חן ירוקות שהתאימו לעיניה. היא לבשה לגופה שמלה בצבע ירוק כסוף, וענדה עגילי כסף שאורן ריצד באור הירח. לוסי, לעומתה, הייתה לבושה בשמלה ורדרדה ארוכה עם קיווצים בשרוולים, ושערה שהיה פזור על כתפיה רוסן בסיכות כסף קטנות. היא נשאה את עיניה אל עבר הבימה העליונה, שאליה התקרבה הכרכרה המלכותית, הכללה בתוכה את אורחי הכבוד. תוך דקות אחדות הגיעה הכרכרה אל יעדה. דלת המתכת הצבועה טורקיז נפתחה ומתוכה יצא בצעדים כבדים מלך קסולוגיה העכשווי, גלימת השני שלו מתבדרת ברוח הקלה. הוא הביט סביבו במבט בוחן אך ידידותי, והסתובב לעזור לאשתו איזבלה שיצאה מהכרכרה לבושה בשמלת משי תכלכלה. הם ירדו, שלובי זרועות, בגרם מדרגות השיש הירוקות, ונופפו בידם אל עבר אזרחי הממלכה שהביטו בהם מלמטה בהערצה. בעודם מנופפים, הגיחה נערה יפת מראה מתוך הכרכרה, נעזרת בבחור צעיר יפה תואר הלבוש בחליפת משי לבנה שבהקה מרחוק, שערו השחור מסורק בקפידה, מוצמד לקרקפתו בג'ל מסריח למדי. הנערה נעמדה לקול תרועות הקהל ונופפה בדיה המקושטות בתכשיטי כסף משובצים אבני ספיר. אין ספק שהנסיכה הזאת יפה, חשבה לוסי והתבוננה בהערצה בנסיכה לאונורה שצעדה בלי היסוס בגרם המדרגות בדרכה למטה. היה לה שיער שחור שנאסף בתסרוקת מורכבת על קדקודה וקושט בפנינים. היא לבשה שמלת שכבות קצרה בצבע כסוף ועיני הלילך שלה נצצו. הלוואי שהייתי כמוה, הרשתה לעצמה לקוות.

בעודה מפליגה בדמיונותיה, נעמדה אחותה התאומה, ומשכה בגסות בזרועה. "קומי כבר, רחפנית שכמותך!", היא מלמלה לעברה בזווית פיה. "צריך לקום ולקבל את פני האורחים". לוסי בלעה את העלבון כהרגלה, מבליגה על דברי אחותה. היא התרוממה מכיסאה בכבדות, וצעדה אחרי תאומתה סוזן, משתדלת שלא למעוד מנעלי העקב השבריריות שנעלה לרגליה. לפני ששמה לב מצאה את עצמה נעמדת מול עיני הלילך הבוחנות והנבונות של הנסיכה לאונורה. שלושת הנסיכות הביטו אחת בפני חברתה. מעניין איך זה להיות הנסיכה הכי חזקה .היא תוכל להיות בת- ברית חזקה, חשבה סוזן.
מעניין אם היא גם נחמדה, חשבה לוסי.
מעניין איך הן באמת, בלי כל המסכות.חשבה לאונורה. הן קדו אחת לשנייה, בלי להיות מודעות למחשבות של האחרת.