לב עיוור-פרק 9

היא שאלה אותי שאלה שמז'ה קיוויתי שהיא לא תשאל...
-"איך הולך לך בביה"ס,אני מתכוונת,מבחינה חברתית?
-"בסדר".(שוב עניתי לה תשובה קצרה וכמובן ששיקרתי)
-"בסדר?,מה זאת אומרת בסדר?".(היא המשיכה לשאול)
-"בסדר זה אומר ש... טוב לי בביה"ס,כולם אוהבים אותי ונותנים לי להרגיש שאני חלק מהם,אני לא מרגישה לבד כי הם אף פעם לא משאירים אותי לבד,הם תמיד איתי,צוחקים איתי ועוזרים לי ואפילו שלפעמיים אני יכולה ומסתדרת לבד הם בכול זאת שם כדי להושיט לי יד..."
-"טוב,מתוקה אני מאוד שמחה שטוב לך פ'ה בביה"ס גם מבחינה לימודית וגם מבחינה חברתית,את יודעת,אני בתור יועצת צריכה לדאוג שלתלמידים יהיה נוח לדבר איתי על דברים שמציקים להם פ'ה בביה"ס וגם מחוץ לביה"ס,בחייהם האישיים.,ואם אי פעם תרגישי שמשהו מציק לך אני תמיד כאן כדי להקשיב ולנסות גם לעזור אוקיי?"
-"אוקיי".
סיימנו לדבר,יצאתי מהמשרד שלה וחשבתי,למה שיקרתי לה.,למה לא אמרתי לה מה שבאמת קורה,ועובר עליי פ'ה בביה"ס,הרי היא נשמעה כל כך אמיתית בדבריה כשאמרה שהיא כאן כדי לשמוע לנסות לעזור,למה?...
-כבר רבע לשלוש,אבא מאחר?,זה מוזר...טוב בטח הוא יבוא עוד כמה דקות...
חכיתי וחכיתי עד שאבא יבוא לקחת אותי מביה"ס אבל הוא לא בא,הייתי היחידה שנשארה ברחבת ביה"ס בחוץ יושבת ומחכה,או לפחות כך חשבתי...
-"אז איך ניכנס לשם?"(שמעתי את מריסה)
-"מה זאת אומרת איך ניכנס לשם,דרך הדלת הראשית איך שכולם נכנסים".(ג'יינה אמרה)
-דה",ברור שניכנס דרך הדלת הראשית,אני מתכוונת איך ניכנס לחדר של איתמר?"
-"דרך הדלת,את יודעת,מתקתקים,איתמר אומר פתוח תיכנסו,ואת נכנסת,פשוט וקל".
-"לא ואם לא ייתנו לנו להיכנס?"
-אהה,זה כבר בעיה שלך.,אמרתי לך,אני לא נכנסת איתך".
ואז פתאום הן קלטו שאני יושבת לידם ומקשיבה להן...
-"תראי,מריסה,החוצפנית העיוורת הזאת יושבת כאן ומקשיב לשיחה שלנו".(ג'יינה אמרה בכוונה לפגוע)
-"איזו עיוורת?,זאת שבכיתה שלנו?"
-"כן,האחת והיחידה!".
-"תגידי עיוורת,אין לך בית ללכת אליו או משהו?"(מריסה פתאום פנתה אליי)
-"כן". אמרתי.
-"אז למה את לא עפה מ'פה כבר,במקום לשבת ולהקשיב לשיחות של אנשים..."(ג'יינה אמרה)
-"הייתי שמחה לעוף מ'פה כבר אבל אין לי כנפיים,מצטערת".(החזרתי)
-חחח,מ'זה הצחקת אותי עכשיו,את יכולה להיות סטנדאפיסטית
,את יודעת,להצטרף לצחוק מהעבודה או משהו כזה..."(מריסה אמרה בלעג)
-"לא,תודה אני לא לוקחת עצות מאנשים כמוך.."(שוב החזרתי לה)
ואז סוף סוף אבא הגיע...
-"סליחה,בנות יש לכן איזשהי בעיה אם הבת שלי?"
-"אבא,הגעת!".
"כן,מתוקה אני פ'ה,ברור שבאתי,מצטער שאיחרתי,פשוט הייתי תקוע אם כול הפקקים האלה..."
-"לא משנה,העיקר שבאת..(אמרתי)..-"בוא נלך..."
התרחקנו מכיוון ביה"ס,נכנסנו לתוך האוטו,ונסענו...
בדרך אבא שאל אותי-"בטוח שלא קרה כלום אם הבנות האלה מקודם?"
-"כן,בטוח,זה סתם,אתה יודע,וויכוחים בין חברות טובות..."
-"טוב,אם את אומרת אז..."
-"כן,אבא אל תדאג הכול בסדר,יותר מבסדר,מצויין!"(אמרתי בחיוך שקרי)
-"יופי מתוקה אני שמח שהכול בסדר".(אבא אמר ונשק לי במצח)
נשענתי לאחור,עצמתי עניים ונרדמתי,כשפקחתי את עניי וקמתי היה כבר ערב ונזכרתי שאבא אמר שהוא צריך לדבר איתנו על משהו ושנזכיר לא את זה...
-"אבא,מה רצית להגיד לנו?"(שאלתי אותו בארוחת הערב)
-"אהה,נכון אבא,היה לך משהו להגיד לנו."(רמי אמר)
-"אני לא יודע איך תיקחו את מה שאני עומד להגיד לכם ואיך תגיבו,ובאמת שאני אקבל כול החלטה שלכם כי אתם הילדים שלי ואני אוהב אתכם..."
-"מה קרה,אבא?"(שאלתי)
-"אל תדאגו זה לא דבר רע,תלוי איך אתם מקבלים את זה.."
-"אבא,אתה מתחיל להפחיד אותנו".(אמרתי)
-"נכון".(רמי אמר)
ואז...אבא אמר לנו את מה שכול כך רצינו לשמוע,ומאותו יום החיים שלי שינו כיוון,הפכו ליותר טובים והיה לי יותר קל להתמודד אם העיוורון שלי...