http://www.tale.co.il/ Articles at סיפורים en-us http://www.tale.co.il/%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%9C%D7%A4%D7%99-%D7%A0%D7%95%D7%A9%D7%90/%D7%9E%D7%99%D7%D7c%D7%95.html http://www.tale.co.il/%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%9C%D7%A4%D7%99-%D7%A0%D7%95%D7%A9%D7%90/%D7%9E%D7%99%D7%D7c%D7%95.html Mon, 02 Aug 2010 06:15:46 +0300
מטוקו תמיד שמע סיפורים אודותיו. זאב כל אכזר שהמקומיים בכפר ירוס באתיופיה האמינו שנשמתו של הקולה, השד הנורא, התגלגלה בו. הם קראו לו מיגלו, “זה שהורג”. בלילה מול המדורה כשזקני השבט היו מספרים על היצור המבחיל, מטובו תמיד הסתכל לכיוון היערות תוהה האם יללות הרקע של הרוח לא היו בעצם קולותיו של מיגלו מזהירות את זקני השבט מלספר את סודותיו. כשהיה צעיר הוא פחד ממנו חושד שמאחורי כל שיח ועץ ל יד ביתו נמצא הזאב חורש את אובדנו, אך ככל שהתבגר סקרנותו גברה עליו עד שהחל לנדוד ביערות במשך ימים שלמים מחפש אחריו. אביו מעולם לא היה מרוצה מבנו, מטוקו היה כבר בן 9 ואמור היה לעזור לאביו לרעות את עדרי הצאן. אך הילד נהג לברוח, נעלם ללא עקבות עד שימים מספר לאחר מכן היה חוזר לביתו ומקבל את עונשו מידי אביו. בלילות שלאחר מכן, היה שוכב בפינתו מסתכל מבעד לחריצים בסכך ורואה אין ספור כוכבים, הוא ישב וחשב על העולם שהכיר ובין דמעה לדמעה על פצעיו שעדיין לא הגלידו הוא תהה עם מיגלו יודע על קיומו ועל הפחד והסקרנות שמושכת אותו אליו.

------------------------------------------------------

פרופסור וינשטיין התקדם במהירות במסדרון, עוקב אחרי החייל שלא נראה להוט במיוחד להסביר לו על מה המהומה. הוא לא אהב את הסיטואציה שאליה הוא נקלע. מזה זמן מה הוא אקטיביסט פוליטי ודעותיו הפולטיות במיוחד אלו שנוגעות לסמכויות הצבא הקנו לו לא מעט אוייבים בדרגי השלטון והצבא. הוא החשיב את מחאתו כלגיטימית וחוקית. אך כאשר הסתיימה המלחמה רבים החשיבו אותו כבוגד. למרות שלא ציפה לזרי דפנה, הוא עדיין קיווה שאנשים יבינו שנעשה עוול היסטורי וחייבים היו לתקן זאת. אך הציבור לא היה מוכן לסלוח, הוא איבד את מקום עבודתו באונבריסטה העברית ונאלץ להחליף את מספר הטלפון שלו בכדי להפסיק את ההטרדות הבלתי פוסקות. הוא לא התחרט על מעשיו, אך הוא החל לתהות אם המחיר האישי לא היה גדול מדי. למרות זאת הוא עדיין התקשה להאמין שהצבא יהיה מוכן ללכת מרחק כה גדול כמו לאסור אותו בכדי למנוע ממנו לומר את דעותיו. החייל עצר, “הגענו", הוא הצביע לכיוון הדלת.

----------------------------------------------------

וורקה הסתכלה על הנוף המדברי שעבר במהירות מול עיניה. היא ראתה מכוניות בעבר, אך היא מעולם לא נסעה על אחד. ההרגשה הייתה מפחידה ומרגשת כאחד. הקפיצות בדרכי החצץ והאבן לא הטיבו אם אימה. “תחזיקי מעמד אמא, אנחנו נגיע בקרוב", ברקה הסתכלה על ילדתה הצעירה עם חיוך וליבה נכמר. היא כמעט איבדה תקווה כאשר אבדו בניסיון לחצות את הגבול, היא כעסה על עצמה שעשתה את הדרך המסוכנת הזו עם ביתה. התקווה נעלמה מעיניה והיא רצתה לחזור על עקבותיה, אך בדרך נס הם פגשו בדרכם גבר נוצרי, בתחילה היא חשדה ופחדה ממנו. אך לבסוף השתכנעה שרצונו לעזור, הוא הציל אותם ועזר להם לחצות את הגבול לסודן. היא הסתכלה לעבר הירח שליווה אותה ואת ביתה במהלך המסע ותחושת התקווה חזרה אליה, “כמו החסידה, כמו החסידה”. ]]> http://www.tale.co.il/%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%9C%D7%A4%D7%99-%D7%A0%D7%95%D7%A9%D7%90/%2525252525d7c%2525252525d7%25252525259e%2525252525d7-%2525252525d7%252525252590%2525252525d7%252525252599%2525252525d7%25252525259f-%2525252525d7%2525252525a9%2525252525d7c%2525252525d7%252525252595%2525252525d7%25252525259d.html http://www.tale.co.il/%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%9C%D7%A4%D7%99-%D7%A0%D7%95%D7%A9%D7%90/%2525252525d7c%2525252525d7%25252525259e%2525252525d7-%2525252525d7%252525252590%2525252525d7%252525252599%2525252525d7%25252525259f-%2525252525d7%2525252525a9%2525252525d7c%2525252525d7%252525252595%2525252525d7%25252525259d.html Wed, 31 Mar 2010 14:43:16 +0300 שאלה רעות את אמא
"למה כולם נגד היהודים
תמיד היהודים יודעים לעזור
כמו האסון בהאיטי
היהודים הקימו בית חולים קטן
היהודים הם עם טוב שלא רוצה מלחמה,
היהודים נהרגים ולעמים האחרים לא אכפת
שהם אלה שהורגים את היהודים אמא למה ככה צריך
להתנהג ולא בצורה מנומסת למה ככה אמא למה?"
"ככה הוא העולם רעות ואף פעם לא תהיה תשובה לשאלתך
וכעט שקיבלת את תשובתך רעות לכי לישון"
השיבה לה אמא.
שיצאה אמא מחדרה של רעות היא כיבתה את האור
ונשקה לרעות נשיקה.
כשעזבה אמא את חדרה של רעות לחשה
רעות בשקט "יש לשאלתי תשובה אני בטוחה אך אף
אחד לא יודע וזה חבל כי אז היינו היהודים פותרים
את הסיבה בלי אלימות קשה"
רעות כיבתה את האור ושכבה לישון בדאגה
שנצליח לפתור את הבעיה
ולמה יש מלחמות זאת אף פעם לא נדע.

]]> http://www.tale.co.il/%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%9C%D7%A4%D7%99-%D7%A0%D7%95%D7%A9%D7%90/%D7%91%D7%A9%D7%A8-%D7%99%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%9D.html http://www.tale.co.il/%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%9C%D7%A4%D7%99-%D7%A0%D7%95%D7%A9%D7%90/%D7%91%D7%A9%D7%A8-%D7%99%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%9D.html Fri, 20 Nov 2009 18:59:35 +0200
בשנות החמישים היה קריין בקול ישראל, ששמו היה "איבן אלראפדים", בתרגום חופשי, הבן של שני הנהרות. לאיבן אלראפדין היתה פינה מיוחדת שבה דיבר בערבית עיראקית, לרוב לעג למנהיגים הערביים ולמשטרים המדכאים אל העמים שלהם. בתום כל נאום סיפר סיפור. הרי אחד מהם:
בבגדאד היה קצב שפרסם : "אני מוכר בשר יונים ללא עצמות ובחצי המחיר שמוכרים יתר הקצבים". כל תושבי העיר נהרו אל הקצב הזה וקנו את הבשר שאמור היה להיות בשר יונים ללא עצמות, אך משום מה לא יכלו ללעוס אותו אבל המשיכו לקנות את אותו בשר וכל יתר הקצבים פשטו רגל. איש לא שאשל שאלות ולאיש לא היה ספק שהוא אוכל בשר יונים. באחד הימים הופיע בבגדאד נוכל מדופלם שעלה על סודו של הקצב וידע שהוא אינו מוכר בשר יונים כי אם בשר חמורים. הוא פנה את הקצב: "אני יודע כי אתה מוכר בשר חמורים, אם תרצה אותי אני אשמור על שתיקה". הקצב אמר: "אני באמת מוכר בשר יונים, אני יכול להישבע לך על כך". הנוכל ענה: מדוע לבשר יש טעם של שבשר חמור?". והוא ענה: "אתה צודק, לא כל הבשר בשר חמור, זה חצי חצי" הנוכל הקשה: "מה זה חצי חצי? תסביר לי בבקשה". הקצב הסביר:
"זה באמת חצי חצי, על כל חמור שחוט אני מוסיף בשר יונה אחת, כך בדיוק חצי חצי".
וכך סוכם בין השניים: הנוכל לא יגלה אך יקבל חצי הרווח של הקצב והקצב ימשיך למכור את מרכולתו כל עוד העם הבגדאדי ממשיך להאמין בקצב ובמנהיגיו המושחתים.

מאגדות ערב

נמרדי יוסף
]]>