אימת הרקדנית-חלק ב' ואחרון!

לפתע האור עצר מול העיניים שלי, האור סנוור אותי כל כך אבל אט אט התרגלתי לאור וראיתי דרך האור אישה זקנה וצנומה בגלימה שחורה שכיסתה את שיערה הלבן ובידה החזיקה עששית רעועה.
"מה את עושה כאן?" היא אמרה בבהילות והצמידה פגיון לצווארי כאילו עוד שנייה תערוף לי את הראש עם הסכין הקטן. "א...אני..? סתם שמעתי מפה צרחה ורציתי לדעת.." האישה הסתכלה עליי ללא מבט, היא נראתה צנומה וראו את תווי הגולגולת שלה בפרצוף, אך עדיין ללא המבט היה בה משהו מאיים, גם בלי העששית והפגיון. האישה הזקנה הורידה אט אט את הפגיון הרחק מצווארי וקירבה אל פרצופי את העששית כדי שתוכל לראות אותי יותר טוב. "אני מבינה..." היא הסתכלה מאחורי וראתה את פתח הדלת, "טוב... אז... אם הכל בסדר, אז כדאי שאני אלך" לפתע הדלת נסגרה באופן פתאומי ושרר חושך מוחלט והיה אפשר לראות רק את האור של העששית שהאישה הזקנה החזיקה.
"את לא הולכת לשום מקום!" היא אמרה והניפה שוב את הפגיון.
היא הובילה אותי אל שולחן עגול וקטן, על השולחן היה פרוש מפה מרוחה בדם, ובצדדים היו שני כיסאות, האישה הזקנה החריכה אותי לשבת בצד אחד והיא ישבה בצד השני. "את רוקדת" היא אמרה ובהתה בנעלי הבלט שלי. "אה... לא.. לא..לא ממש..." "את רוקדת!" היא חזרה על עצמה בצרחה, היא לא הייתה מוכנה לשמוע לא. שפתיי רעדו ולא יכלתי לדבר יציב, ושלא לדבר על לרקוד.
"תרקדי!" היא צעקה עליי וקמה במהירות, היה חושך מסביבי, רק העששית הרעועה סימנה בתור אור, לא ראו כלום מסביב מלבד שולחן. "א...אבל אני לא יודעת לרקוד" היא הסתכלה עליי במבט מאיים ואדיש
"את תרקדי ולא את תצטרכי להצטרף אליהם.."
מתחת לשולחן האישה הזקנה הוציאה תיבה מלאה בראשים ערופים. קמתי ברגליים כושלות ומיששתי משהו כדי להישען בו, לבסוף הרגשתי שנגעתי בקיר לח...
לקחתי את העששית וקירבתי אליו את האור, הקיר היה ספוג בדם וחריטות של שמות וספירת שנים, מיד נרתעתי אחורה והתנגשתי באישה הזקנה בגלימה שלהפתעתי זזה במהירות מפחידה.
"אני מבינה שאת מתעקשת לחברה.." היא אמרה והצביעה עם הפגיון שלה בתיבה. "תרקדי!"
ניסיתי להיזכר במה שלימדו אותי היום... שזה היה בערך הפעם הראשונה שלי, אבל הדבר היחיד שזכרתי מאותו יום היה את הפרצוף של כל הבנות המלוקקות מסתכלות עליי כאילו אני סוג של ליצן.
"תרקדי!" היא אמרה שוב וברקע שמעתי רעם.
התחלתי בעליצות לקפץ בחדר כאילו אני רוקדת ולבסוף נפלתי על הראש.
"חבל מאוד... ואני חשבתי שנוכל להיות חברות" האישה הזקנה בגלימה הניפה במהירות את הפגיון ו....ראשה נערף, וכמו כל ראש של קורבן, הוא הושלך אל תוך התיבה.
אומרים שמאז ועד היום המבנה שבו למדו פעם ריקוד רדוף על ידי הילדה הקטנה ללא הראש העונה לשם איימי, מתאמנת לה על ריקוד, כמנסה להציל את נפשה מהאישה הזקנה.
אימת הרקדנית.