בית ספר חדש - פרק א'

היי! אני זואי לופר, בת 16, עולה לכיתה י'א.
יש לי אמא- ג'ניפר לופר, או בקיצור- ג'נה לופר. בת 39, אם חד הורית.
כן, כן אין לי אבא, וגם אין לי אחים, אבא שלי נפטר חודש לפני שנולדתי.
זה רק אני ואמא, משפחה קטנה וצנועה.
אבל אני אוהבת את זה!
אז לסיפור:
זה היה יום רגיל בחופש הגדול.
התעוררתי מצלצול טלפון.
''אמא!! תעני לטלפון!'' צעקתי לה מלמעלה.
''אני לא מוצאת אותו!'' צעקה לי בחזרה.
ירדתי למטה, לעזור לה למצוא את הטלפון. (תמיד הטלפון נאבד ותמיד רק אני מוצאת אותו)
''הנה הוא!'' קראתי בקול.
''תודה,תביאי לי לענות.'' אמרה וחטפה לי את הטלפון לפני שהספקתי להבין משהו.
''הלו?'' ענתה לטלפון ואני הלכתי לשירותים.
כשחזרתי באתי אליה והיה לה פרצוף עצוב והיא חשבה על משהו.
''מה קרה?'' שאלתי אותה והתיישבתי ליידה.
''פיטרו אותי מהעבודה!'' אמרה בשקט והשפילה ראשה.
''אוי, זה נורא!'' ניחמתי אותה.

אחרי שבוע:
התעוררתי בבוקר.
ירדתי למטה ואני רואה את אמא עייפה וטרודה ממשהו.
''אמא, זה בגלל העבודה?'' שאלתי אותה ונאנחתי.
''לא ישנתי כל הלילה. ניסיתי כל השבוע למצוא עבודה, אך לא מצאתי!'' ירדו לה דמעות.
''אמא, אל תבכי!'' נהרסתי מהמראה שלה. היא בכתה והיו לה שקים בעיניים.
''מה יהיה? איך נתקיים?'' שאלה והמשיכה לבכות.
''אנחנו נסתדר, אני יכולה לעבוד גם, במלצרות או במשהו...'' עודדתי אותה.
''עוד מעט נגמר החופש, יתחילו לימודים, מה תעשי?''
''אני.. אני אעבוד אחרי הלימודים..!''
''לא, לא ככה את צריכה לחיות..''
''די אמא, אל תבכי'' נמסתי ''אם לא תפסיקי אני גם אבכה!''
''ילדה שלי, איזה מזל שיש לי אותך!'' אמרה אמי וחיבקה אותי חזק חזק.
''איזה מזל שלי יש אותך!'' אמרתי לה וצחקנו ובכינו בו זמנית.
''האמת, שמצאתי עבודה, אבל בעיר אחרת, רחוקה מפה.'' אמרה אחרי דקה של חשיבה.
''מה?!'' הופתעתי מדבריה.
''את תצטרכי לעבור בית ספר...'' אמרה בשקט.
''לבית ספר אחר?'' התעצבתי.
''כן, אני מצטערת אבל כן.'' אמרה אמי וחיבקה אותי שוב.
''אל תצטערי, אני אעבור בית ספר בלי הרהור.'' אמרתי לה.
''איזה בת יש לי!'' ניגבה את דמעותיה וחייכה.